האומץ לעוף.

טיול שלישי במספר.

היעד, מצפה דרגות שבמדבר יהודה.

כבר שהגענו למצפה דרגות, קיבלתי הודעת אס.אם.אס

בסלולרי שהירדנים מברכים אותי בהגיעי לירדן ושהם מאחלים

לי שהות נעימה...

נורא מעניין...

היינו שם 16בנות ואף אחת לא קיבלה כזו הודעה...(בררתי)...

אתם חושבים שהירדנים נידלקו עליי?...

פרקנו את מטלטלינו בכפר הנופש מצפה דרגות ואחרי קפה טוב עלינו לכיוון האוהל הענק שהיה הבית שלנו ללילה זה.

הזבובים הטריפו את דעתינו עלינו...וכל מיניי יצורים מוזרים

התעופפו לנו לתוך האוהל...

מרחתי סנו דיי בכל פינה אפשרית...ממש הסרחתי מסנו...

היה ערב ולילה מהנים עם פעילות, אוכל ומשחקים וכמובן שחגגו לאישתי יום הולדת במקום...

אחרי חצות נפלתי שדודה, לא לפני שבדקתי את מצב הג'חנון...

(אחראית אוכל כבר אמרתי, לא?...)

בבוקר קמתי בחמש וחצי וישר הלכתי למקלחות...

אין כמו מיקלחת טובה להתחיל את הבוקר...

המים החמים שזרמו עליי הטיבו איתי...

אחרי ארוחת הבוקר, יצאנו לכיוון מצוקיי דרגות לפעילות הסנפלינג שלנו...

לפעילות הסנפלינג הצטרפו אלינו עוד כ12 בחורים חסונים ומקסימים, מתנדבים של אתגרים, כדיי לעזור לנו...

(החתמנו אותם קבע אצלינו...).

שיקשקתי מפחד...

בחיים לא עשיתי סנפלינג...

אבל החלטתי שאני עושה זאת בין הראשונות...

הייתי שניה...

עמדתי על הקצה, הסתכלתי למטה ולא האמנתי שאני אשקרה, הולכת לעשות את זה...

הראשונה, ירדה עם מדריך צמוד...

עכשיו הגיע תורי, כמובן שרציתי לבד...

קשרו אותי בכל מיניי חבלים וברזלים שלא היו מביישים שום מועדון סאדו......ויאללה...

המדריך הסביר שמי שתפשק רגליים טוב,

תוכל לרדת בלי בעיה......

טוב, אם ככה אז זה בסדר, נרגעתי...את זה אני יודעת לעשות...

בקיצור, אחזתי בחבל, כשהדופק שלי על טורבו...

פישקתי רגליים וירדתי לאט...כשאני משחררת כל פעם את החבל לאט...ואז הגיע איזה קטע שהקיר נגמר וצריך להחליק למטה בזהירות...

הנקודה הזו, של הניתוק מהקיר היתה מאוד מלחיצה...

(תשאלו את אישתי שצרחה...)

אבל את האמת?...

עשיתי זאת כמו גדולה...

וזה היה כ"כ כייף, שחזרתי על זה שוב...

בדרך חזרה הביתה, עצרנו לשיחת סיכום וכל אחד קנה לו איזה נישנוש...

אני קניתי לי אייס קפה, וכשבאתי לקופה לשלם, המוכר לא רצה לקחת ממני כסף, הוא אמר לי שהוא מזמין אותי...

חשבתי שאני לא שומעת טוב...אבל הוא התעקש להזמין אותי...

הייתי בהלם...אמרתי לו תודה ושאזכור אותו...

זהו, זה סיפור ההרפתקאות שלי לסוף השבוע הזה...

חזרתי עייפה, מלאה באבק...

אך, מרוצה עד השמיים...

שיהיה לכם אחלה שבוע...

ואל תשכחו לחיות באהבה ושמחה...