האומץ לעוף.

הבלוג שלי לא סודי.נקודה.

אבל מי שנכנס לי לבלוג, על אחריותו נכנס...

לפני כשבועיים, בתקופה שישבו שבעה על חמותי, סיפרתי שפירסמתי את ההספד שלה אצלי בבלוג ואחת מקרובות המשפחה כנראה נכנסה לבלוג כדיי לראות זאת...

אבל היא לא הסתפקה בלהציץ על ההספד, היא קראה עוד פוסטים שלי...וכנראה שבגלל שהיא לא מורגלת לצורת החשיפה הזו (פולניה נו...), היא "הזדעזעה"...ואז היא התקשרה לגיסי ואמרה לו "ראית מה איריס כותבת?"..."היא מספרת על מה שמה שקורה בינה לבין אחיך"...(כשאמת היא שאני בקושי כותבת על בעלי)

גיסי לא ממש הזדעזע כמוה כנראה...אבל הוא בא לבעלי (אחיו) וסיפר לו עד כמה היא "הזדעזעה"...

בעלי יודע על הבלוג, הוא גם יודע שאני לא ממש אשמח אם הוא יכנס לי לבלוג, אז הוא לא נכנס...למרות שהבלוג פתוח לכולם.

הוא בא וסיפר לי על אותה קרובה ש"הזדעזעה" ואפילו חייך כשסיפר לי את זה...הוא יודע שאני מידיי פעם כותבת עלינו...אבל הבהרתי לו שאם אני כותבת אני כותבת לא בצורה ממש ברורה, עם הרבה רמיזות ולא ממש חושפת לעומק...

ואז, בזהירות הוא שאל אותי אם אני גם כותבת עלינו בכל מה שקשור לסקס...צחקתי ואמרתי לו שלא...ואז הוא נרגע...

אפשר להבין אותו...בסך הכל אני כבר לא ממש אנונימית וחלק לא קטן מחבריי מהבלוג מכירים את בעלי ואת חיי האמיתיים...

בקיצור, הבלוג שלי ושלי בלבד ואני כותבת את מה שנראה לי...וכל מי שנכנס על אחריותו נכנס...ואם מישהו "מזועזע" ...הוא לא חייב להמשיך לקרוא...

ואת...כן את אותה קרובת משפחה..אם את חוזרת לקרוא כאן...

את הריי מכירה אותי...

אני לא ממש מזיקה הריי...להיפך...

אז קחי את הדברים בפרופורציות...

ואני מקווה שנרגעת מהזעזוע...