האומץ לעוף.

בזמן האחרון, יותר מתמיד, אני מוצאת עת עצמי מתלבטת...

אני מרגישה מבוזבזת...

אני מרגישה שאני יכולה לעסוק במשהו אחר ...

אני מרגישה שיש לי הרבה מה להציע...

ואני לא מצליחה להעביר את התחושות האלו למשהו מעשי...

לא מצליחה להצביע על הנקודה שתוקעת אותי מלקום ולעשות משהו...

אולי ה"נוחות" בעובדה שאני לא רעבה ללחם...

אולי הפחד ממה יקרה...הפחד מלנתק את הרגליים מקרקע מוצקה...הפחד מהלא נודע...

וזה נורא מתסכל...

כי אני יודעת שיש לי את זה...

אני יודעת שאני מסוגלת להרבה ממה שאני עושה היום...

ואני רוצה להרוויח את זה לעצמי...

ולא יודעת איך...

אולי באמת הגיע הזמן לצאת מהמקום ה"נוח" ולבדוק מה מפחיד שם במקום הזה של ניתוק הקרקע מהרגליים...

והרי בשביל לעוף חייבים לנתק את הרגליים מהקרקע...

חייבת לעשות משהו עם עצמי...פשוט חייבת...

כן...ואז תמיד התרוצים מתיישבים לי במקום הזה של המצפון ודופקים לי במוח:

- יש לך ילדים קטנים, זה לא קל

- יש לך הרבה על הראש

- אין לך ממש תמיכה

- רוב האנשים לא מצליחים

- ועוד..ועוד..ועוד...

מה הייתם עושים במקומי?

משהו קטן וטוב - שישי-שבת הקרובים אני יוצאת לטיול הרביעי במספר טיולי הנשים שלי...