האומץ לעוף.

אחרי הטיול הראשון, השני והשלישי...

היה בשישי שבת הטיול הרביעי.

התחלנו את הטיול ביום שישי, מקום המפגש היה קיבוץ נתיב הל"ה.

הגענו לקיבוץ בשעות הצהריים המאוחרות.

פרקנו את מטלטלינו בבית הילדים שבקיבוץ ושם היה מקום הלינה שלנו.

ארוחת הערב היתה אמורה להיות בסביבות שמונה בערב, וכדיי שהבנות לא ימותו מרעב עד אז, העמדתי סיר ענקי של דלעת ובטטה והכנתי מרק טעים.

היתה פעילות של האחראית בנושא של "מקומנו בקבוצה"...

הפעילות קצת חרגה מהנושא וכמו בכל קבוצה התחילו כל מיניי ויכוחים וזיוניי שכל...

באמצע הזיוניי שכל קמתי ויצאתי להבעיר את המנגל...

הפעם שינינו ממנהגינו והחלטנו לאכול בשרים על האש...

וככה, אחרי ניפנופים רבים ישבנו לארוחת הערב שלא היתה מביישת שום מסעדה מזרחית...

אחרי ארוחת הערב ישבנו ושיחקנו קצת, פיטפטנו קצת וכמובן נישנשנו...

הלכנו לישון על המזרונים שהוכנו לנו מבעוד מועד...

אישתי משמאלי וחברה טובה שלי מימיני...(מי צריך יותר)...

שעת ההתעוררות ניקבעה לשש בבוקר.

כיוונתי לי את השעון בסלולרי לשעה חמש ורבע כדיי שאספיק להתקלח לפניי...

רק שכחתי פרט מאוד חשוב...

שלא שיניתי את שעון הקיץ לשעון החורף בסלולרי שלי...

וחמש ורבע זה בעצם ארבע ורבע...

וככה אני קמה לי בבוקר, הולכת להתקלח, לא מבינה מה החושך הנורא הזה...איך זה שלא רואים את השחר מפציע...

איזה כלב ליווה אותי בחוץ...הוא בטח לאהבין מי הולך להתקלח בשעה הזויה כזו...

חזרתי לבית הילדים אחרי שהתקלחתי ולא הבנתי למה כולם לא מתחילים להתעורר...

אז בנתיים התחלתי להכין ארוחת בוקר ועשיתי רעש...

פתאום קמה האחראית ואומרת לי "איריס, מה קורה?...הערת אותי

קבענו לקום בשש".

אמרתי לה, "אבל עכשיו כבר שש ורבע"...ואז תפסתי את הראש

ואמרתי לה "יווו...הסלולרי שלי שעה קדימה"...

בקיצור, הפסדתי שעה מהשינה וגם הערתי כמה אנשים בדרך...

טוב, נו, הבנות הרוויחו ארוחת בוקר מוכנה קומפלט...

לחזור לישון כבר לא הצלחתי...

בשעה שבע ורבע נסענו לכיוון יער עמינדב, לחירבת סעדים.

פגשנו שם כ-15 מתנדבים מקסימים שבאו לעזור לנו עם הגילגולונים של הנכים.

אחרי מסלול קצר של כ- 3 ק"מ בתוך חורש ונוף מקסים כשמושב אורה מתחתינו ואבן ספיר בהמשך... חזרנו למכוניות ונסענו לעין כרם למסעדה הלבנונית...

חזרתי הביתה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מתההההה מעייפות...אך מרוצה.

תאמינו לי...צריך להעריץ את המתנדבים שבאו...איך הם הורידו את הבנות הנכות בגילגולונים במקומות שלבריאים אפילו קשה לעבור בהם...

כמו שאומרים...אנשים טובים באמצע הדרך.