האומץ לעוף.

סוף שבוע עמוס היה לי.

זה התחיל ביום שישי בבוקר, עליתי לירושלים לאזכרה של השנה החמישית בלעדיה...וזה היה נורא עצוב...זה מסוג הדברים שהזמן לא מכהה את הכאב, להיפך, החוסר רק מורגש יותר.

הגעתי לנס ציונה חזרה לקראת הצהריים, רצתי לעשות קניות וחזרתי הביתה מותשת פיסית ונפשית.

אכלתי משהו ונכנסתי למיטה, אין כמו מנוחה כדיי לחדש כוחות.

שבת היתה עמוסה...נפגשנו כל המשפחה מהצד של בעלי בפארק הירקון, הילדים עשו שייט ואח"כ הלכנו לאכול בקניון איילון.

חזרנו מהר הביתה, כי הזמנו אורחים לחמש...

בחמש וחצי הגיעו האורחים...

בשמונה "גרשתי" אותם כי הייתי חייבת ללכת לאיזו פגישה...

חזרתי בחצות..מ ו ת ש ת ת ת .....

כמה שאני מנסה, אני לא מצליחה לא לחיות באטרף הזה...פשוט לא מצליחה...כל פעם צץ משהו אחר.

ואולי לא הייתי יכולה אחרת...אולי.

שבוע חדש התחיל לו...

ואני אוהבת התחלות...