חג חנוכה הוא חג הניסים.
לכל אחד מאיתנו קרה איזה נס בחיים...
גם לי קרו ניסים...
אחד מהם נחרט בזכרוני לעד.
זה היה לפני כעשר שנים, קצת יותר.
דנה היתה בת חמש, מאיה בת שנתיים וחצי ויובל בן כחודש.
ישבתי בסלון עם יובל על הידיים, כאשר לפתע שמעתי צעקות מחדר המדרגות.
יצאתי החוצה עם יובל על הידיים וראיתי את השכנים מתקהלים ליד המעלית.
"מה קרה" שאלתי.
"ילדה קטנה נתקעה במעלית" ענו לי.
השכנים ניסו להרגיע את הילדה כשהם צועקים לה שעוד מעט הם יוציאו אותה...
אני , שרחמיי נכמרו על הילדה נכנסתי הביתה, לקחתי מברג וחזרתי למעלית לנסות לעזור להם לשחרר את המעלית התקועה.
חשבתי שאני גיבורה גדולה...(שטות גמורה!).
ביד אחת החזקתי את יובל וביד השניה ניסיתי לדחוף את המברג בין דלת המעלית לבין המשקוף.
ניסיתי לדחוף את המברג למנגנון הסגירה של הדלת ולנסות לשחק עד שאולי הדלת תשתחרר...
(אני מספרת את זה וצמרמורת עוברת בי על השטות הגמורה).
בקיצור, בשלב כלשהו היה לי נורא קשה להחזיק את יובל התינוק ביד אחת ולנסות עם המברג ביד השניה, אז מסרתי אותו לשכנה שתחזיק אותו לרגע.
דקה אחרי שמסרתי את יובל לשכנה, תוך כדיי שאני משחקת עם המברג במנגנון הדלת, חטפתי זרם ועפתי לקיר שהיה במרחק של מטר וחצי ממני...
ממש נמרחתי על הקיר עם הידיים לצדדים...
כשקלטתי מה היה קורה אם יובל בן החודש היה נמרח איתי על הקיר הזדעזעתי....
מבחינתי, זה היה נס גדול...העובדה שיובל היה בידיים שלי ולא התחשמלתי אז...ורק אחרי שיובל יצא מהידיים שלי התחשמלתי...
מישהו שמר עליו שם למעלה...
זה היה נס גדול...נס כפול...
אחד שיצאתי מזה רק בכאבים קלים והשני שיובל לא היה בידיים שלי.
אני את הלקח שלי למדתי...
אחד- לא מתעסקים בחשמל!!!!!
שניים- לא מנסים להיות וונדר וומן, לא מתעסקים במה שלא מבינים...
שלוש- לא חייבים להציל את העולם...הוא יסתדר גם בלעדיי 
.
אז שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח ומלא באור ושמחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
