האומץ לעוף.

הטיול החמישי...למצפה רמון, סנפלינג.

בקושי קמתי הבוקר...כמעט והברזתי בעבודה...

העצמות שלי מפורקות...

לא חשבתי שיש קור כזה...זה פשוט היה לא אנושי הקור שהיה שם בלילה...חשבתי שהגוף שלי מתפורר לחלקיקיי איריס...

אז מה היה לנו...?..

יום שישי, הלכתי לארוע בריתה של הבוס שלי (נולדה לו נכדה)

ומשם אספו אותי חברותיי היקרות ויצאנו לדרך.

הגענו בסביבות ארבע וחצי לחאן בארות שליד מצפה רמון, כאשר בדרך הספקתי להשקות את המדבר במימי גוף טבעיים...

(הדרך לא נגמרה ולא יכולתי להתאפק...)

חאן בארות הוא מקום מקסים, יש שם אוהלים ללינה ויחס מעולה מהבדוואים שמתחזקים את המקום.

ארוחת הערב סופקה מהמקום, ברוחב לב עד שהתפוצצנו...

חוץ מאיתנו הגיעו למקום עוד קבוצה נחמדה של מטיילים שחלקם מטיילים על סוסים וחלקם על ג'יפים, קבוצה נחמדה של אנשים שבידרה אותנו קצת בלילה לפני השינה.

במקום היתה גם קבוצת נשים של מלכת המדבר...וואלה, ג'דעיות אחת אחת...

אחרי שקישקשנו ונישנשנו , הלכנו לישון אחרי חצות.

הייתי לבושה בשכבות של בגדים כולל כובע צמר וצעיף, נכנסתי לשק שינה מפליז כשמעליי עוד שמיכת צמר ושמיכת פוך...

וכל הלילה התעוררתי מהקור...זה פשוט היה מטורף לישון באוהל בקור הזה...

חלק מהבנות "התפלחו" לחדרים פנויים שהיו במקום...

אני לא רציתי להצטרף מסיבות מוסריות שלי (חננה נו...)...

אבל כל הלילה רעדתי מקור...

כשהגיע הבוקר רציתי להתקלח...אבל לא היו מים חמים...

התבעסתי...אבל נשארתי בחיים...

אחרי ארוחת בוקר שסופקה מהמקום, נסענו למרכז המבקרים במצפה רמון ושם עשינו את הסנפלינג...

זה לא משנה כמה פעמים תעשה את זה...תמיד זה יפחיד מחדש.

אחרי שקשרו אותי, ואחרי שהכנסתי טוב טוב את השיער לתוך הקסדה (המדריך אמר לי שאם לא אעשה את זה יהיו לי רסטות בשיער אם השיער יתפס לי...).

אחרי כל ההכנות, פישקתי והתחלתי לרדת...

בשלב מסוים, הרגשתי שאצבעות הרגליים נתפסות לי מהלחץ...

הרצועה לחצה לי על המותן והעור ביד כבר כמעט והתקלף לי מהאחיזה הצמודה שלי את החבל...

רציתי כבר להיות למטה...

הפחד יש בו משהו מעורר למרות הכל...

כנראה שיש חומרים מסוימים שמופרשים מהגוף שגורמים לאיזו הרגשה מיוחדת...כי הרגשתי משהו מיוחד בזמן הסנפלינג, כמו מלכת העולם, למרות הפחד.

הנוף היה מטריף...מכתש רמון בתפארתו.

למרות התחזיות, גשם לא ירד, ככה שאם היתה רטיבות היא לא היתה מהגשם... (מהפחד...מהפחד...מה חשבתם?...)

אחרי שיחת סיכום וגלידה שאכלנו, התפזרנו כולנו הביתה.

בדרך כלל אני מספרת לכם על הטיול, על הכייף שבו ולא נכנסת לכל מיניי דברים מסביב...אבל הפעם רציתי לציין משהו...

כמו בכל קבוצה, גם אצלינו יש כל מיניי בעיות ביננו, חלקן נפתרות וחלקן הולכות איתנו מטיול לטיול...

לי יש קצת מועקה אחרי הטיול האחרון בגלל דברים שנאמרו ושלא נאמרו (והיו צריכים להאמר)...ואני עוד בבישבושים עם עצמי כדיי להבין מה קרה שם.