האומץ לעוף.

כשהייתי בת 21 נסעתי לארה"ב לתקופה של שנה ומשהו.

בתקופה הזו עבדתי ב- PHARMEX שזה משהו בסגנון הסופר פארם....(הייתי עובדת מטיילת וחוזרת לעבוד).

הבוס של המקום היה ישראלי לשעבר והוא נורא אהב אותי.

אני זוכרת שבתחילת העבודה היה לי נורא קשה...

אתה יכול לדעת את השפה מעולה, אבל אם בא מישהו ומבקש חטיף שאתה לא שמעת עליו מעולם... אתה מצטייר כמפגר בעיניו.

תארו לעצמכם שאתם מבקשים מהמוכר בארץ במבה או ביסלי והוא לא יודע מה זה...או אורביט...

ככה קרה לי בארה"ב בהתחלה...לא הכרתי את כל המוצרים ואנשים היו מסתכלים עליי כמו מפגרת...

אני זוכרת ששכבתי במיטה לילות רבים ושיננתי את המילה מירשם באנגלית שהיא מילה מאוד קשה...prescription ...

הבוס שלי היה ממש סבלני ונתן לי את הצ'אנס להתאקלם...

מי שלא היו תמיד סבלניים היו העובדים הלא יהודיים במקום...

שכנראה קצת קינאו ביחס המועדף שקיבלתי מהבוס...

הגדילה לעשות אחת מהם שפוטרה והשאירה לי מכתב אנונימי בו רשמה שאני מסריחה ושכולם מדברים עליי ושכדאי שאני אעזוב מהר לפני שיהיה לי בושות ושדרך אגב כדאי לי לקנות דאודורנט...

היא לא בחלה בשום דרך כדיי לנסות להעיף אותי...

אולי היא חשבה שהיא פוטרה כדיי לפנות לי מקום...אין לי מושג.

אני נורא נעלבתי ולווא דוקא בגלל התוכן...כי הדבר האחרון שאפשר היה לאמר עליי זה שאני מסריחה...אלא בגלל ההתנכלות עצמה...

אבל בגיבוי של העובדים היהודיים במקום, נשארתי לעבוד על אפה וחמתה.

בכסף שהרווחתי שם יכולתי לטייל וככה טיילתי וחזרתי לעבוד כל פעם, הוא קיבל אותי כל פעם מחדש.

זאת היתה תקופה מאוד מיוחדת בחיי...

היינו מבלים בכל מיניי מועדונים של רווקים ורווקות יהודיים וזה היה משהו ווירדי...כל מיניי חננים וחננות בחליפות משתוללים כאילו הם מייקל ג'קסון...

אבל את החבר שהיה לי שם, יהודי אמריקאי הכרתי באחד המועדונים האלו...

הוא היה מקסים...אבל כזה חננה...שבמבט לאחור אני אומרת לעצמי לפעמים...מי יודע...אולי ...

אני לא יודעת למה נזכרתי בזה עכשיו...

אולי כי זו מין תקופה כזו רדומה בחיי...

אולי כי נורא בא לי לעשות משהו אחר...

לא יודעת...

מה אתם אומרים, מה גורם לו לאדם להיזכר בדברים של פעם...

לא משנה,

בכל אופן אני בעבודה עכשיו, יום שישי האחרון של החודש...

בלי חשק לעבוד...

בלי חשק לכלום האמת...

כל מה שבא לי זה לחזור לשמיכות ולישון.

שתהיה לכם שבת מקסימה...

יפה שנשארתם לקרוא עד כאן...