האומץ לעוף.

מי היה מאמין...

אני...

אני, שלא רציתי שום כלב...בבית.

אני, שבקושי הסכמתי לכלב...

אני...

יושבת במשרד ודואגת לו...

האם הוא מפוחד שם בבית החדש שלו (שהוא שלי)...

האם הוא יודע שהוא לא צריך לדאוג, שאנחנו חוזרים עוד מעט.

כן, לקחנו כלב בגודל בינוני, אתמול, מצער בעליי חיים ברחובות...

בן שנתיים, מסורס ומחונך לעשות צרכים בחוץ...

 מתוק מתוק...שאפילו אני התאהבתי בו.

הוא עדיין מפוחד קצת...אבל עם כמות האהבה שלנו, אני מאמינה שהוא יסתגל לביתו החדש.

אה...וקוראים לו בוב...ובהטיה...בובי.

תמונות בקרוב...