האומץ לעוף.

הבוקר התחיל בצורה עקומה...

הסלולרי נפל לי לשרותים ושבק חיים.

עכשיו שתבינו, כל העולם שלי כמעט נמצא בתוך הסלולרי...

אני מרגישה כמו נכה בלעדיו.

הדלקתי את המצנם בעבודה והנחתי אותו עליו, כלום לא קרה...

הסלולרי מסרב לחזור לחיים...

אתם לא מבינים עד כמה אני נכה בלעדיו...

שום מספר טלפון אני לא יודעת בעל פה...חוץ מהטלפון של ההורים שזה המספר הכי ותיק בחיי...ושל הילדים שלי.

לא זוכרת שום דבר מעבר...

לא של אמא שלי, לא של אבא שלי, לא של האחיות שלי...כלום.

כשאחזור הביתה אנסה לייבש אותו עם הפן, תחזיקו לי אצבעות.

נראה לכם שזה מכוון מלמעלה...

משהו כמו שנת שמיטה...לסלולרי...