האומץ לעוף.

לפני כמה ימים ישבתי עם חברה שסיפרה לי שהיא היתה

בסדנת כתיבה וכחלק מהסדנה הם התבקשו לכתוב שיר ארוטי.

(כבר מצאה חן בעיניי הסדנה הזו...).

ואז היא סיפרה לי שהיא לא ידעה מה לכתוב...

כי מצד אחד היא לא רצתה שזה יישמע משהו זול ומצד שני היא כן רצתה לתת ביטוי חופשי ליצרים שלה...

ואז היא שלפה את השאלה...

"תגידי"...היא אמרה לי..

"מה הדבר הכי ארוטי בעינייך?"

הסתכלתי עליה, מופתעת מהשאלה...

"מגע"... עניתי.

"מגע?"...שאלה אותי מופתעת.

"כן, לא מגע כזה שלא זוכרים...מגע שנוגעים למעלה ומרגישים עד למטה ועד בפנים"...עניתי לה ברצינות.

במגע יש משהו מאוד מרטיט...כמובן אם אנחנו מאפשרים לעצמנו להתעכב שם מספיק זמן...

זה כמו למשוך את הרגע הזה שלפני השיא...

והשיא של המגע זו הנשיקה לדעתי.

הרגע הזה, שהגוף קרוב, עד כדיי כך שאפשר לחוש את השערות שסומרות...

הרגע הזה, שהלבבות קרובים, עד שאפשר לספור את פעימות הלב של השני...

הרגע הזה, שהפנים קרובות, עד שאפשר להרגיש את האויר שיוצא מהראות...

הרגע הזה, שאנחנו מבינים שזה קרוב יותר מאיי פעם, שהעיניים מקבלות את המבט החולמני החצי סגור...

הרגע הזה, שהשפתיים נצמדות...

הרגע הזה, שאנחנו מאבדים את עצמינו לדעת...מתערבבים אחד במיצו של השני...

זה הרגע...ללא ספק.

אם היו שואלים אתכם?...

מה הדבר הכי ארוטי בעינכם?