האומץ לעוף.

הקטע התעסוקתי מאוד מטריד אותי כפי ששמעתם לא פעם...

למען ההגינות, אני חייבת לאמר שלמרות כל הקיטורים שלי...

שקשורים בי בלבד וממש בלי קשר לבוסים שלי...

למרות זאת, מערכת היחסים שלנו במשרד מאוד חביבה...

אני עושה מה שאני רוצה, אני מאוד עצמאית בעבודה שלי, ובסך הכל הם מעריכים אותי, גם אם הם לא מתגמלים אותי בהתאם.

אבל...

עדיין זה משהו בתוכי.

תחושת ההחמצה הזו, התחושה שאני יכולה להגיע ליותר...

ומתי התחושה הזו מתעצמת?...כשפונים אליי אנשים שאני מכירה ומבטחים אצלי, בגללי, בגלל שהם סומכים עליי...

וראבק...לא יוצא לי מזה גרוש.

אבל כשיש בעיה, הם פונים אליי ואני מרגישה מחויבת אליהם כי הם מכירים אותי או הגיעו דרך מישהו שמכיר אותי והמליץ עליי.

רוב המשפחה שלי מבוטחת אצלנו במשרד, רוב החברים שלי, חברים של החברים...וכו'...

היו כאלו שאמרו לי..."נו, תפתחי סוכנות ביטוח משלך"...

וכל הזמן ביטלתי את זה בתואנה שזה לא משהו שאני מתחברת אליו מהנפש...(אלק...).

ועכשיו, פתאום יותר מתמיד אני חושבת שאולי באמת כדאי שאחשוב לכיוון, אולי אם העסק יהיה שלי אז אני כן ארגיש חיבור...

כולה 5 חודשים לימודים ואני מוציאה תעודת סוכן...

גם ככה אני דיי שוחה בחומר.

לא יודעת, אין לי מושג מה אני עושה עם ההתלבטויות האלו...

כי מצד שני, אני ריאלית, הפקת ארועים למרות שזאת אני בנשמה...

לא נראה לי שייצא לי מזה משהו...

והמטרה הסופית שלי זה כן לעשות כסף...בזכות עצמי.

אוףףף...עד מתי אני אתן פול גז בניוטרל...

תודה שנשארתם עד כאן ונתתם לי לבלבל לכם את המוח...