כן..היום קמתי בבוקר..ישר לעבודה שאני צריכה לעשות על כל מיני חגים...ממש מעפן..
אח"כ קבעתי עם כל החברה שיושבים תמיד בבית הספר במעלית..(למי שלא יודע..פשוט יש מעלית בבית הספר שלנו ואנחנו פשוט יושבים לידה..אני וחנה התחלנו לשבת שם..ועכשיו זה המקום של המאגניבים)
בסוף נשארנו רק אני,חנה,רפי ואושרי...וכל פעם באו אנשים מאגניבים והלכו..אבל אנחנו היינו הקבועים..וכולםםםםם..תמיד אמרו לי שאני חמודה..מה חמוד בי??????
חיכינו לקטנצ'יק וחברה שלו..אבל הם אמרו שהם לא יכולים להגיע והגענו לבסוף להסכמה שאנחנו נבוא אליהם לביג..
אז הלכנו איזו דרך של 50 דקות שכללה גם הליכה על הכביש המהיר..ובגלל שמיהרנו בשביל איתיייי..הדרך לקחה לנו חצי שעה..כמעט מתתי בדרך!
בסוף לא מצאנו אותם בביג..לחברה שלו נגמרה הסוללה,לא מצאנו אותו וגם אחרי כמה זמן גם התקשרו לבית שלו והוא לא ענה..ואחרי הרבה זמן הוא לא הגיע הבייתה...ואני מתחילה לדאוג לו כבר!..אם מישהו הצליח לדבר איתו שיגיד לי כדי שאני ארגע.
אח"כ חזרנו במונית לפארק (איפה שישבנו ותמיד יושבים)..ואז ראיתי את חנה עצובה..והיא לא דיברה עם אף אחד...ואני לא אוהבת לראות את החברים שלי עצובים =[
שאלתי אותה מה קרה והיא לא ענתה לי...שאלתי את רפי מה קרה..והוא לא ענה לי גם..ואז פשוט הרגשתי חרא..רפי וחנה הלכו ונשארנו רק אני ואושרי..ולא דיברתי,רק ניגנתי על הגיטרה.
ואז רפי חזר פתאום וחשב שאני שונאת אותו..רפי..אני לא שונאת אף אחד פשוט הייתי עצובה מכל היום הזה...
ואז ניגנו קצת עד חצות ורפי ניגן לנו בדרך הבייתה..זה היה משעשע...
אבל עדיין..אני לא יודעת מה קורה עם איתי וטלי..ואני לא יודעת למה חנה עצובה..
וזה עושה אותי עצובה..
וזהו להיום..אני פרשתי מהמחשב להיום!
אוהבת..ליאת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
