כל לילה ישבתי וכתבתי לפעמים כתבתי פעם בשני לילות אבל לא שכחתי שום דבר הכל פה בספר הקטנטן הזה 766 תמונות יש לי ויש עוד אצל אנשים אחרים
"בדרך עצרו לנו בשלג היה כ'כ כיף עשינו מלחמת שלג ובנינו איש שלג."
"נכנסנו לביתן הנעלים,הכמות היתה ענקית,זה לא נתפס בכלל,לא הגיוני!"
"אבנים גדולות
אבנים קטנות
אבל מראהן אינו הפרמטר החשוב
השמות והפרצופים הבלתי נראים
האנשים,
הם אלה החשובים
כל אבן מסמנת המוני אנשים
והמוני האבנים מסמלום
שלעולם לא מפסיק לבוא
לעולם לא נשכח
לעולם גם לא נבין"
"אילו רק יכלו העצים לדבר"
"הרגשתי גאווה מטורפת על כך שאני יהודייה וחייה באץ ישראל.
פתאום באמת הבנתי את חשיבות הדבר בלהיות ישראלי"
"ניסיתי לדמיין את עצמי במקומה,קירחת,עלו לי דמעות בעניים אבל החזקתי את עצמי"
"לכל המשפחה שלי יש משקפיים,ניסיתי לדמיין את ההתמודדות עם חיים ללא משקפיים,הקושי המטורף הזה שלא כל אחד יכול להבין,והסיכון המטורף הזה שזה מוסיף לחיים בגטו,לא לראות את הנאצי שמתקרב אליך,לא לדעת שיחד איתו מתקרב המוות"
"ערמה של פרוטזות!
את הרגליים לקחו להם!
אני חושבת על עצמי אחרי התאונה,בלי הסד לרגל והקביים לא הייתי מסתדרת.
אני חושבת מה היה קורה אם היו לוקחים לי אותם."
"בובת חרסינה
תלתליה זהובים
לחייה הסמוקות
ועניי הדבש
מנופצות לרסיסים
ומעליה עומדת ילדה קטנה
בוכה
'הוא לקח לי את חברתי היחידה
האחרונה שנשארה לי' "
"נכנסנו לצריף הנשים,המיטות בנויות בקומות של 3,בכל קומה יש כ-12 קרשים,בכל קומה ישנו 14 בנות."
"אלון ורחל אמרו שהם הולכי לשירותים אבל בעצם הוא הלך לקנות לי דובי וקראנו לו מריוס על שם נהג האוטובוס החמוד שלנו"
"עלינו לטיסה!
חוזרים הביתה!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שוהיD: