מי שרוצה שירד... אני חושבת שהמתמרמרים על היורדים פשוט מקנאים שהם לא יכולים להרשות לעצמם את זה.
אני אגיד משהו לא פוליטיקלי קורקט: "אין לנו ארץ אחרת" זה ביטוי בעייתי.
נכון, באמת אין לנו. אבל זה כמו מן פתגם יהודי עתיק של "זה מה יש", באותה קטגוריה של "יהיה בסדר". פשרה.
אם לא נעשה שיהיה בסדר איך יהיה בסדר? כי הרי יש פה אלפי בעיות.
אי אפשר להאשים אנשים שנוקטים עמדה ופועלים בנושא, ולא נשארים במקום ה"מסכן" והמקטר.
אני יכולה להבין את היורדים. כשיאיר לפיד אומר: "לא העלנו מיסים" זו מעין אמירה שמקפלת בתוכה: לא העלנו מיסים כי לא נשאר מה להעלות.
מכל מקום שאפשר יש גבייה לא צודקת בלשון המעטה.
מעלים בדברים אחרים בלי שאנחנו מרגישים... אז שלא יעלו את המיסים, יואו תודה, ממש רחום וחנון מצידך...
דופקים אותנו כבר משאר הצדדים אז באמת בשביל מה צריך להעלות את המיסים? העיקר שמציגים את זה בצורה מתחשבת ואכפתית.
סבא שלי ז"ל, ניצול שואה, אמר לי אחרי המסע לפולין, כשעוד פיטפטתי בנושא: "הצעירים היום לא מבינים שהשואה נגמרה וצריך להתחיל לחיות". אמא שלי רצתה ללמוד גרמנית, הוא עודד אותה ואמר ששפה נוספת זה כוח.
so what do you know...
אז וואלה, המצב לא משהו בלשון המעטה.
אבל כן, בשום מקום אני לא ארגיש בית כמו פה, אבל גם בבית שלך אתה רוצה שיהיה לך מקום להגשים את החלומות שלך ושיהיו לך את כל האפשרויות ואת כל התנאים. אז למה לא? למה להתפשר? אתה חייב את זה לעצמך, לילדים שיהיו בע"ה.
בכל מקרה כנראה שאני כאן כדי להישאר אבל יכולה להבין את היורדים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
