כבר 48 שעות שעות שאני בת 28. כלום לא קרה. השמיים הם אותם שמים, והבוץ של פלורנטין עדיין מלא זוהמה. המאפרה שלי עדיין מלאה בפדלים, והכיור מלא כלים. כבר 48 שעות שאני בת 28, הכל כרגיל. מהבוקר את מטיילת לי במחשבות, עם הכובע טמבל הממש לא אופנתי שלך. צורחת לי ללכת לשאול להביא טוסט עם זעתר, בלי קטשופ. וקפוא ענבים. לא לשכוח קפוא ענבים. מהבוקר את מטיילת לי במחשבות, עם הווקמן שלך, צורחת שירים של המכשפות.
ובראש שלי את גדולה. עדיין מסתכלת עליי מלמעלה. עם המבט האדיש הזה שלך, והחולצה הקרועה, ושתי כתפיות חזייה שחורה מבצבצות בצדדים. וממש עכשיו, הייתי צריכה לעצור את העולם. לכתוב אלף טיוטות ולבחור מילים בפינצטה. לרקום אותן לכדי מפית נייר יפה של שבת, טהורה.לבנה. הייתי צריכה ללכת לשוק, לבחור לך את הפרחים הכי יפים בעיר. כאלה שיגרמו לעיניים שלך לנצנץ. להפנט כל אחד שעומד מולם.
ובא לי לעשות להכל ריווינד. להצליח לשמוע את הקול שלך. לעוד רגע. להריח את הבושם המסריח הזה שלך, של הנקבות. בא לי לשרוף ניירות שיגרמו לחדר להריח כמו מדורה, ולשים קוביות של שוקולד חלב בתוך הבמבה. בא לי למחוק הכל. למחוק אותך. שלא יהיה לי אכפת בכלל. בא לי לחגוג פעם אחת בחיים יום הולדת שתיהיה שמחה באמת. שלא תזכיר אותך. פעם אחת בחיים האלה.
בא לי להגיד לך שתמותי. גם על זה היית זורקת לי עכשיו הערה שנונה, מחייכת חיוך רשע, ואומרת שמה אני רוצה? הרי הרמתי לך להנחתה. בא לי לחפש תמונה שלך בגוגל, ולא להיתקל בתמונה במדים. בא לי לראות אותך אשת עסקים מצליחה, או אמנית, או כוכבת רוק. לא ממש אכפת לי.רק לא זה. כבר 48 שעות שאני בת 28. ולמרות שבראש שלי את מיוחדת, וצבעונית, וחכמה, וגדולה, כל-כך גדולה. ולמרות שעכשיו זה הזמן להתחיל לנפח לך בלונים, אני כבר בת 28, ואת תישארי בת 20. תקועה עם הצבע זית הזה, הממש לא אופנתי, בתמונה עם יונתן, ומסגרת שחורה.
ואני רוצה להגיד לך שדיי.
שזה כבר לא מצחיק, ושעברו יותר מידי שנים,
שהגיע הזמן לשים לבדיחה הלא מצחיקה הזו סוף,
ואז אני נזכרת שזו לא בדיחה, זה רק הסוף.
להתראות, שלום.
Now that spring is in the air
Pretty girls are everywhere
Think of me and I'll be there
בבלוג זה
בכל הבלוגים
