השרביט הועבר לי ממאי צור. נו, באמת, מה פשעתי? הנושא כבר התקרר, למה לבזבז שעות שינה?
טוב, שיהיה.
קראתי את "שם הצופן: מבצר דיגיטלי" ואת "קיסרית". פעם, מזמן, הייתי קורא יותר. הדוא"ל, האינטרנט ואפילו הבלוגים הרגו את תאוות הקריאה שלי. למרות שאני מתנזר (בינתיים) מלפטופים ומעבודה מחוץ לעבודה, ועל אף העובדה ששעתיים ביום מתבזבזו בנסיעות בתחבורה ציבורית, ההעדפה המעשית שלי היא לשבור את השיא ב-Zuma הסלולרי שלי (שאגב, סיימתי מזמן). מסתבר שיש במשחק הזה אסטרטגיות שלא היו מביישות שום תוכנית ריאליטי, רק שלוקח די הרבה זמן לגלות אותן ולהתמקצע בהן.
ואם כבר מזכירים משחק, אני מודה: צפיתי באח הגדול. שכנעתי את עצמי שמדובר בניסוי פסיכולוגי רב-משתתפים באווירה ישראלית ייחודית, ולא בז'אנר מהסוג הנחות ביותר. לצערי, גם בטלויזיה שיש בה מאות ערוצים, לפעמים אין משהו אחר לראות.
רכבת ישראל ממשיכה לאחר. אני ממליץ למנות את עינב בובליל לתפקיד דוברת הרכבת, היא כבר מתורגלת במשפט "אני לא אירופאית". יא וולי.
נפגעתי, כמו אחרים, מהמשבר הכלכלי. קופות הגמל וקרנות הפנסיה נשחקו "רק" ב-12% (אומרים שזה עוד נחשב טוב) ועם זאת, אני חש בר-מזל - שעשיתי את הבחירה הרעה במיעוטה, שהוצאתי את מרבית הכסף לרכישת הדירה החדשה (תהליך שבוודאי יזכה לפוסט בעתיד) אליה נעבור בקרוב, ושלמרות כל הבלגן שמסביב - עדיין אפשר להתנהל בצורה מתוכננת, שקולה ומחושבת, בלי סיכונים גדולים מדי ובלי להתחייב על הוצאות בלי כיסוי.
פעם ראיתי מרפסת בלי אור, טיפסתי אליה לאורך צינור, רציתי רק לבדוק את מצב המנורה - ופתאום מי הגיע? המשטרה! ().
לשמחתי, שפרה לקחה את הגמר. רוצים לראות אותה בתשדיר החדש של "קסדה בראש טוב"?
דומה שמזמן לא עדכנתי את הבלוג. אולי היציאות העכשויות של בנות ה-11 וה-7 וחצי שלי כבר לא קורעים במיוחד, נדמה גם שגיל ההתבגרות, לפחות מבחינה מנטלית, מגיע מוקדם בהרבה ממה שקרה בדורנו. איך אפשר לעבור מ"הגיגים של ילדים" ל"בירבורים של מתבגרים"?
שבעה חרזנים מדופלמים מתבקשים להתייחס (ברור לי שזה לא יקרה, אבל ראו בזה סוג של רחישת כבוד):
שירנקו
sometimes
AlleyCat
ריקE
איפי טומבי
ממנטו מור
ו- זיגפריד (שאמנם עזב את ישרא לטובת בלוגלי, סו וואט?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עוּגִּיג
