הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

האמת, זה קצת קשה לאסוף אותן... נכון?

אז איך מכינים הודעה למשיבון? חושבים קצת. צץ לו במוח רעיון מקורי. יושבים מול הטלפון, מקליטים, זה לא ממש יצא, אז מקליטים שוב ושוב... ושוב. עכשיו מקשיבים. זה כבר לא כל כך מצחיק כמו שחשבנו. אוף! משנים קצת, מקליטים שוב... ושוב. די, נמאס. בלאו הכי אנ'לא משאיר לעצמי הודעות. שיתפוצצו. בום.

בשביל האנשים המסכנים שהביאה אותם חסידה בלי מקור (?!) והמקוריות שלהם מוטלת בספק - יש היום פטנטים בתשלום: כל מיני הודעות מוכנות למשיבונים סלולריים בחיקויים עלובים של כל מיני ידוענים. שמעתי די והותר. מעלה חיוך בפעם הראשונה, וזהו. לא משאיר להם יותר הודעות, רק SMS. הרבה יותר זול, נכון? והוא גם יודע לדבר בקול מתכתי ועושה טעויות מצחיקות, כמו עולים חדשים.

ובכל זאת:

אז אמא שלי השאירה לנו הודעה היום. בין השאלה ("אתם באים בשבת?") לבקשה ("תחזרו אליי כשתשמעו את ההודעה") היא לא שכחה לציין, שההודעה במשיבון קצת ארוכה מדי ולא מובנת.

וואללה? ממש לא זכרתי את ההקלטה האומללה בתא-הקולי של "נזק" שנערכה לפני... לפני שהתחלתי לכתוב את הבלוג, כנראה. אז חייגתי 150 וסולמית, וזה מה שיצא מהשפוף, מוקרא בקולי ובקצב של מכונת יריה*:

"שלום, כאן המזכירה האלקטרונית של משפחת עוּגי. אם אתם מתקשרים מסלולרי וזמנכם יקר לכם - לחצו כוכבית עכשיו והשאירו הודעה. כל השאר יכולים לשמוע את ההודעה הזאת עד הסוף. (פאוזה קצרה לנשימה)  וזה סוף ההודעה. ואם התקשרתם מסלולרי והכוכבית לא עבדה** - לא נורא. להתראות. (ביפ)"

* שיהיה ברור - הייתי צריך לשמוע את זה שמונה פעמים לפחות כדי להעתיק את הטקסט מילה במילה.

** ההדגשות במקור. ע.פ.

וואט דה פאק?... אוקיי, הגיע הזמן לחפש מזכירה חדשה.

אז איך נשמעת ההודעה אצלכם, קוראיי? תהיו לארג'ים, אל תחסירו אף מילה. שיהיה אוסף מושלם.

(אגב, בלי חיקויים. בבקשה? תודה. וסליחה. )