הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

"נוסעים במכונית הישנה אל תוך הלילה הרטוב..."

טוב, לא ממש ישנה (מודל 2002) וגם די בוקר בחוץ, אבל אנחנו בהחלט נוסעים וגם הכביש די רטוב.

לחן מסתכלת על תחנת האוטובוס שבצומת.

"אבא, הוא מוכר פרחים?"

"כן"

"אז למה בשלט היה כתוב תותים?"

(ככה זה בכתה א', מתחילים לקרוא כל דבר)

"אולי יש לו גם תותים שם"

"אז למה לא היה כתוב בשלט פרחים?"

"כי את הפרחים שלו אפשר לראות מהכביש ואת התותים לא. חוץ מזה, הסיכוי שאנשים יעצרו לקנות תותים הרבה יותר גדול מאשר שיעצרו בשביל פרחים."

"אהה".

עוגי חושב שצריך לבדוק אם הילדה קלטה את העניינים.

"לחן -"

"מה?"

"נגיד שאת יושבת בתחנה במקום הבחור ההוא, ואת רוצה למכור שעונים, בובות וכפכפים .

מה תכתבי בשלט?"

אני פוזל למראה האחורית לבדוק את התגובה - ולחן,בלי למצמץ, עונה לי מיד:

"תותים!"