הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

בפתק לטיול השנתי של הגן, יש ציור קטן וחמוד, כזה:

מתוך אוסף התמונות של Microsoft Office

(בוודאי ניחשתם לאן הטיול, באופן כללי)

עוגי אומר לעוגיה: "בואי נראה מה מיתר תגיד על זה".

- "מיתר!"

- "מה?"

- "בואי רגע!"

ההוגה הקטנה (עוד קצת יותר מחודש בת ארבע) מגיעה עם שתי הברביות לחדר העבודה.

- "מה?"

- "מה זה?" (מצביע על התמונה)

מיתר מסתכלת. מחייכת חיוך ערמומי. (בטח כבר מנחשת שיהיה על זה פוסט...)

 - "זה איש."

אבחנה דקה יש לה, בהחלט.

חושבת קצת.

- "הוא מטפל בדבוֹרוֹת."

וואלה. אני הייתי בטוח שאלו זבובים.

ועוד קצת:

- "הוא לוקח להם דבש."

בסיכומו של דבר - בהחלט הופתעתי לטובה.

יפה מאוד! דוז-פואה!

נעבור לחלק ב':

- "ואת יודעת איך קוראים לאיש כזה?"

והתגובה לא איחרה לבוא:

- "אס-טרררו-נ-אוט !"