הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

אני לא אחדש לכם שום דבר בקביעה, שההגדה הקלאסית של פסח לא ממש מתאימה לילדים.

טקסטים בארמית, התפלפלויות רבני הסנהדרין מתחילת המאה (לפי הויכוחים - הם שתו הרבה יותר מארבע כוסות) ושירים בין לבין שלא ממש ממצים את המטרה (די די דיינו?)...

אבל כשכל המשפחה לחוצה להגיע ל"שולחן עורך" והריר כבר נוזל על כלי הכסף המבריקים (מצה בחרוסת? הידד!) אי אפשר להרים את ההנדברקס ולדרוש הסבר מפורט ומנומק.

ולכן, כבר הבוקר, תוך כדי בליסת שאריות החמץ (קורנפלקס), אני מחליט לעשות למיתר חזרה גנרלית לליל הסדר.

הילדה, שבלעה את סיפורי התורה בשקיקה בגן (טרום-טרום-חובה) מרותקת, מעירה הערות ענייניות ואף מפתיעה מדי פעם, כהרגלה.

היא מגלה בקיאות בשמות השחקנים הראשיים (משה בתיבה, אחותו מרים ואשתו ציפורה). כשאני מזכיר את בת-פרעה, היא קוראת לה בקיצור "פָּרָה".

כשאנחנו מגיעים לעשר מכות מצרים, היא מגלה לי שהדם זרם לא רק בנילוס אלא גם בברזים, שהצפרדעים התעקשו להציק למצרים בכך שלא הפסיקו לקפוץ ולעמוד להם על הראש ושהכינים נכנסו להם לאוזניים. אני רוצה להמשיך למכה הרביעית ("ערוב") אבל מיתר מתעקשת שהם למדו רק את "חושך" ו"מכת בכורים", ושרק אז פרעה נשבר - כי זה יצא לו מכל החורים.

טוב, בני ישראל עכשיו מתארגנים בזריזות לבריחה הגדולה, וצריכים להכין אוכל, אבל אין זמן לאפות לחם. אז מה הם הכינו? "מלאווח!" קובעת הקטנה. לחן, שעד עכשיו הקשיבה בשקט מהצד, מתערבת פתאום ומסבירה שהמצות של אז לא היו מרובעות ותעשייתיות, אלא יותר דומות לפנקייק. פתאום משהו לא הגיוני. "מאיזה קמח עשו את המצות? מקמח מצה? וממה עושים קמח מצה? ממצות!" ממש הביצה והתרנגולת. (הערת המחבר: הנוצרים פתרו את הדילמה בהמצאת חג הפסחא ע"י קביעה מלומדת כי הארנב הוא זה שהטיל ראשון את הביצים)

כשהגענו לחציית ים סוף נשמעו חילוקי דעות בין נציגת כיתה א' ושגרירת הגן: איך הים נקרע לשניים אם הוא לא עשוי מנייר? למה החיילים המצרים לא יודעים לשחות? והאם בני ישראל עברו ב"יבש" או במים רדודים? הסברתי להן, בדיוק כמו שהסבירו לי כל השנים, שאנחנו אוכלים ביצים במי מלח כי המים הגיעו להם עד ה...

ואיכשהו הגענו גם לשלב המתקדם במיוחד של מתן תורה ולוחות הברית. אני שואל את לחן מה זה "ברית" ומצפה לתשובה כמו "ברית מילה". בלי להתבלבל היא עונה: "ארצות הברית! אלוהים נתן להם את הלוחות האלה מאמריקה, כמו המשחקים שהדודה הביאה לנו".

לתשומת לבכם, קברניטי ערוץ "הופ קטנטנים".

ומכיוון שאי אפשר בלי מתנות לחגים - הרי לכם ראפסח (=ראפ כשל"פ למהדרין) של Fifty Cents.

חג שמח, כשר וטעים לכולם.