הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

23:00. הסלולרי מזעזע את השקט בבית. אחי הקטן (24+) מתפלא שאני לא רואה דודו טופז. באמת. עכשיו מתקשרים? טוב, הוא אומר, כבר הערתי אותך. (דווקא אותי לא... שיתייסר). רק רציתי לספר לך שאני בין ה-50 הפיינליסטיים מתוך 19,000.

(שתיקה)

איזה 19,000? (כאילו שאני לא יודע...)

- נו, זה, האודישן של HOT.

בסדר, אני אומר בנחת (נמתח אותו קצת), מה שרתָ?

- זה לא כוכב נולד (יש לו המון סבלנות), זה לטלנובלה.

צילמו אותך לטלויזיֶא...?

- מה זאת אומרת (נעלב?) עקבו אחרי כל היום.

טוב, תודיע לי מתי להדליק. לילה טוב.

השקט חוזר לדגדג את האפילה. 10 שניות אחרי זה - חשיכה מוחלטת (האור בסלולרי כבה).

אני מניח חזרה את הרעשן על הרצפה ליד המיטה (השעון המעורר כבר תוכנת קודם, כשחיברתי למטען) ומנתר בחזרה בצעד וחצי לעבר המחשב.

סוף סוף יש לי מה לכתוב.

ולכם?