הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

חופשת פורים.

שעות הבוקר המאוחרות. נוסעים לסופר-לנד בראשון לציון.

הרדיו על רשת גימ"ל, עם שיר שיצא מהפורמלין - "ודוד יפה עיניים" של יגאל בשן.

עוגי מפזם את המילים באחוזים נכבדים של הצלחה.

הבת הגדולה (שש, עוד שבועיים!) יושבת מאחור ומקשיבה בעניין.

(Saturday night, Saturday night, Saturday night-night, Saturday night)

חזרנו הביתה אחרי הצהריים, עייפים (בעיקר הרגליים, מסירות הברבורים עם הפדלים).

בעצם, רק הגדולים פידלו... והגדולה רוקדת בסלון:

"הוא רקדן בינלאומי, הוא רקדן בינלאומי, הוא רקדן בינלאומי..."

"מה זה בינלאומי?" (אבא עוגי מנסה לוודא שהילדה מבינה את השטויות שהיא פולטת לפעמים).

"זה כמו שמוליק", היא עונה, תוך כדי סחרור שהיה גורם לעיניים של שימי תבורי לצאת ולקפץ כמו כדורי פינג-פונג על הרצפה.

מוחי מתכווץ במאמצים עילאיים למצוא את הקשר בין השיר הקופצני ובין גיסי, רופא במקצועו.

גם גלגלי השיניים בראשה של עוגיה (בחדר הסמוך) משמיעים חריקות.

???

"אבל למה שמוליק??"

"אבא...!" (יש לה קול מתנשא לפעמים...), "גם שמוליק בלאומית!!!"