הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

טיילנו אתמול בגן החיות התנ"כי בירושלים.

המוני בית ישראל - בדגש על חרדים מזרמים שונים - מילאו את רחבי הגן עם טפיהם. הסטטיסטיקה בכל הקשור לסיכויים לראות עגלה של תאומים - נשברה מבחינתי לפירורי מצות. אכן, תמונות קשות, שלא לדבר על ריח הזיעה החריף שמילא את האויר (מסכנות החיות!). כל חצי דקה מודיעים ברמקול על ילד שהלך לאיבוד ("אברהם אהרון - ההורים שלך מחכים לך ליד כלוב הפילים" או גרוע מכך "ההורים של ילד כבן שלוש, עם פאות, חולצה לבנה ומוצץ - מתבקשים להגיע לשער הכניסה").

בדרך החוצה אמרתי לעוגיה: "בטח השומרים בודקים ביציאה שכל אחד לקח את הילדים שלו, את כל הילדים שלו ורק את הילדים שלו". לא יכולתי לפספס את שתי האברכיות, שכנראה שמעו את המשפט מאחורי - ופתחו דיון בנושא בשיא הרצינות.

נכנסנו לביתן החיות הקטנות (מהיציאה כמובן, כי בכניסה היה תור ארוך. תמרור "אין כניסה" נועד למכוניות מבחינתי) וסיירנו בתצוגות השונות בחלונות. באקווריום קטן יחסית (מטר מרובע) כרסמו להם בנחת חגבים מדגם ארבה משופר את הירק שהכניסו להם עובדי הגן המסורים.

בחורה חרדית מדוגמת שואלת את חברה שלה "איזו חיה זו?"

עוגיה לא מתאפקת להטיף לה מוסר: "זה ארבה. מה, לא קראת את ההגדה?"

ולסיום - ספאם חדש שקיבלתי (לא נגעתי):

הרב עובדיה פסק הלכה חדשה:

"מי שמארח את חמותו בפסח פטור מאכילת מרור..."