הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

הנה תם לו היום התשיעי של לַחַן בכיתה א'. אנחנו כבר מזמן בתקופת פוסט-גן, צריך להתרגל לרעיון.

אחרי כמעט 30 שנה שוכחים מה זה ואיך זה בעצם.

הגיע הזמן שאבא עוגי יראה מה יוצא לילדה מזה.

"יש שיעורים?"

"אין שיעורים".

"יש הודעות מהמורה?"

בכורתי שולפת שני דפים משוכפלים מתיק ה-BRATZ שלה.

הדף הראשון הוא דף קשר של הכיתה, הטלפון של המחנכת ואחריו טבלה בת 35 שורות ממוספרות של כל התלמידים.

"למה הילד במספר 21 מחוק עם טוש שחור? הוא עזב את הכיתה?"

"לא, זה הילד שמרביץ. אני שונאת אותו."

(הבנת, עומרי? הילדה עשתה עליך תרגיל בוודו. צפה פגיעה.)

הדף השני - תקנון בית הספר, לחתימת ההורים.

אני מתחיל לקרוא:

• "הבאת הציוד הנדרש לכל שיעור כולל תלבושת חנ"ג"

חנ"ג??? קמצנים. אפשר לחשוב כמה עולה לכם עוד מיקרו-גרם של טונר במכונת הצילום. כל כך קשה לכתוב "חינוך גופני"? מה יעשו כל ילדי העולים שלא ממש מסתדרים גם ככה עם העברית? באמת התחשבות מצדכם. הלאה.

• "הגעה בלבוש הולם לביה"ס (תלבושת אחידה, ללא צבעי שיער, ללא עגילים לבנים)"

איזה דרישות. מאיפה אני אקנה עכשיו עגילים צבעוניים?

• "התלמיד יהיה שותף פעיל בשמירה על רכוש הכיתה וציודה וכן על המצוי בביה"ס ובחצר"

אני מדמיין את לחן מסתובבת עם אפוד קרמי, קסדה, 2 מימיות, ג'ריקן 10, מא"ג (אולי מקלע נגב) ועושה פטרולים.

בעצם, עדיף שיתנו לה גלילון עם כוונת לילה.

• "יש להמנע מפעילויות העלולות לסכן את התלמידים"

אולי כדאי לוותר על הג'ריקן? זה לא בריא לגב. אפשר אלונקה במקום, על כל מקרה?

"יפה מאוד. עכשיו תראי לי את המחברות שלך"

לחן שולפת חוברת עבודה בשם "המספרים מ-1 עד 10". אני מעלעל בדפים.

פתאום אני מגלה שבאחד מהם הילדה כתבה את המספר 11 וציירה אחד-עשר פרחים.

מה זה? מה פתאום לחרוג מהמגבלות שהוגדרו בכריכת החוברת? תקלה נוראה.

עובר למחברת עברית. לחן כותבת מלים (מעתיקה מהלוח?). יש לה כתב חמוד כזה, בוסר. לא ידעתי שכותבים בכיתה א' עם נִקּוּד. מעניין כמה שפיצים של עפרונות נשברים כל דקה בכיתה. מזל שהמחברות לא חשות בכאב, אני חושב...

"רגע... מה זה?"

"המורה נתנה לנו לכתוב שלוש שורות ואז בדקה לנו וסימנה וי למי שכתב נכון"

"כל הכבוד!... ומה עם שלושת המשפטים האחרים"

"כתבתי לבד מהמילים שלמדנו".

שוּפוּפוּ:

~מזועזע~
I'm TOTALLY speechless.
~בולע בזהירות את הרוק~
~מהרהר~
מעכשיו בודקים היטב את כל הכוסות לפני ששותים, כי המשפט הזה מוכרח להישאר תיאורטי בלבד...
~מתעצבן~
זה מה שלומדים בבית-ספר? איפה דָּנָּה קָמָה חַנָה נָמָה? לָמָה הן לא שָׁמָּה?
כִּנָה עאלק. והילדה עוד מבסוטית, כי המורה נתנה לה וי...!
~נרגע~
~כותב פוסט הגיגים~