היילה סטאין, נציגנו במרתון האולימפי והספורטאי המבוגר ביותר במשלחת, שרק לפני כשבועיים חולץ מבית הכלא בגונדר, קבע עם מאמנו בתחנת הרכבת, על מנת לנסוע ביחד לנתב"ג ומשם להמריא לבייג'ין, לקראת הריצה המתוכננת ל-24 בחודש.
יום שני 11/8/08, השעה 21:12.
הרכבת מבנימינה לאשקלון עוצרת בתחנת תל-אביב ההגנה. איחור של 3 דקות כבר לא מרגש אף אחד.
האיש הצנום והצנוע הזה, הלובש בגאווה מבויישת את בגדי המשלחת הישראלית הרשמיים (חולצה לבנה עם פסים כחולים וסמל 5 הטבעות) ובידו תיק גב קטן ורשמי לא פחות, עומד ליד דלתות המתכת האדומות של ה-DoubleDeck וממתין בסבלנות לאור הירוק.
חולפות להן מספר שניות מתוחות. אור ירוק לא נראה, "קליק" ממסר נעילת הדלתות לא נשמע.
הרכבת מתחילה לזוז.
יכול להיות שהנהג עצר מוקדם מדי והוא רק מתקדם עוד קצת לסוף הרציף?
לא.
היילה לוחץ בפאניקה (שלווה למדי, יש לציין) על כפתור פתיחת הדלת. הוא צריך לרדת, המאמן מחכה לו.
הרכבת מגבירה מהירות לכיוון לוד.
הנוסעים מסביב מנסים להרגיע:
- "לא נורא"
- "זה קורה להרבה אנשים"
- "בלוד תעבור לרציף השני ותעלה על הרכבת בחזרה, תוך חצי שעה תגיע לשם"
- "כל עכבה לטובה"
מישהו מזהה אותו:
- "יוּ, אתה זה מהמרתון? ראיתי אותך בטלוויזיה"
- "תעשה לנו כבוד, תביא מדליה, אתה תקוותנו האחרונה".
מאבטח של הרכבת עובר ומיד מתנפלים עליו. כולם נשבעים ששום נורה לא דלקה וזה לא בסדר ועכשיו הוא יפספס את המרתון ולמה הרכבת יצאה כל כך מהר ואיפה הפקח כשצריך אותו.
המאבטח מבין שאי אפשר לנטוש את ה-VIP ונשאר לאבטח את הדלת הסוררת.
עמך ממשיך לפרגן:
- "מה, לא שלחו לימוזינה לקחת אותך?"
- "אם זאת היתה בר רפאלי, היו מחזירים את הרכבת לתחנה במקום"
- "אפשר להצטלם איתך בבקשה?"
היילה מסכים בנימוס לכמה תמונות סלולריות עם המעריצים, בינתיים הוא מתקשר למאמן. קשיי השפה ניכרים בפניו, המאמן יבוא לאסוף אותו בלוד.
- "אל תדאג, יהיה בסדר"
- "מתי הטיסה שלך? אה, יש לך הרבה זמן."
- "בפעם הבאה עדיף שתרוץ לנתב"ג, תגיע יותר מהר."
- "אם היתה תחרות אולימפית בריצה לרכבת, הייתי נוסע איתך עכשיו..."
בסופו של דבר הרכבת עוצרת בשלום בלוד, הדלתות נפתחות בשלום ללא כל קושי, נציגת הנוסעים הלודאית מלווה את נציגנו למרוץ ה-42 ק"מ למדרגות היציאה.
מחזיקים לך אצבעות, היילה!
ולתשומת לבו של מנכ"ל רכבת ישראל:
כשמר סטאין ישוב אלינו, וזה לא משנה אם זה יהיה בחברתה של מדליה או רק עם כבוד - אתם חייבים לו התנצלות קטנה.
למתעניינים - הגיע בשלום לשדה ויש אפילו סרטון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עוּגִּיג
