הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

"פוקי" הוא יישום של כלב וירטואלי בפייסבוק.

אפשר לשחק איתו, להאכיל ולהשקות, להרוויח (או להפסיד) עצמות, לקנות מזון כלבים, אביזרים ורקעים ולהאכיל כלבים נטושים.

ואפשר גם סתם לתת מתנות לחברים, בצירוף מסר חינוכי.

הנה דוגמא שנחשבת לנדיבה במיוחד:

ערן ידידי, המוכר לכם אולי בתור כותב הבלוג של abahilel בתפוז, פותח סדנת אימפרוביזציה. בניגוד לסדנאות וחוגים המתהדרים בשם זה בשוק המסחרי, מדובר הפעם במשהו אחר, באמת. אין זה חוג למשחק, לא מדובר בגרסה בתשלום לאלו שחלמו להשתתף ב"של מי השורה הזו" וההומור כאן הוא כלי, אחד מני רבים, ולאו דווקא המטרה. לא אכביר במילים - אפשר לקרוא על הסדנא כאן: אימפרוביזציה (גוגל, זה בעיקר בשבילך )

מהו בעצם אלתור? אשתמש במונחים בלוגוספריים: "תגובה לקטע" או לכל סיטואציה עשויה להיות מושכלת, יכולה לנבוע מספונטניות וכושר הבעה, אבל גם יכולה להיות אחרת - מפתיעה, בלתי צפויה, מרגשת, משעשעת, והחשוב מכל - ממוקדת למטרה. למה בעצם אנשים מגיבים? האם מדובר בנסיון משיכה אגוצנטרי ("מוזמן לשלי!"), הצורך להביע דעה אישית, הרצון לעודד את הכותב להמשיך ולכתוב, או שזהו טבעו של אדם אקטיביסטי? ואולי שילוב של כולם יחד?

אני מזמין את כל מגיביי ומוקיריי לניסוי קטן: אם החלטת להגיב לפוסט זה, נא לציין במסגרת התגובה את הסיבה שגרמה לך להגיב. בנוסף אפשר להגיב לתגובות עצמן באותו אופן - כלומר עליך לרשום קודם כל למה הגבתם לתגובה. נראה מה ייצא.

"הלאה הגלובליזציה, יחי האימפרוביזציה"

שוב, תחרות חנוכיות בבית הספר של לחן - והפעם - יש ליצור חנוכיה שקשורה לנושא זהירות בדרכים.

אחרי שגיבשנו רעיון, מצאנו את התמונה הזו באינטרנט (כרזה שזכתה ב-2005 במקום שלישי בתחרות הולנדית לעיצוב ואף הופקה לשלטי חוצות)

החלטנו להתאים אותה לחנוכה.

כל המשפחה עזרה... והתוצאה הסופית:

תחזיקו לנו אצבעות - אנחנו רוצים מדליה.

אפשר להוריד את הכרזה מכאן.

מסתבר שאני מועמד לישראוסקר בקטגוריית הבלוג השמח.

שמח?

על פי מילון פיסטוק, הבלוג השמח הוא "הבלוג שיגרום לך לחייך, יעשה לך טוב ויגרום לך להבין שהחיים לא כל כך בזבל, או בכלל. בלוגים שמחים, אופטמיים, מעודדים, מאושרים, שעושים טוב לנשמה."

ולא שלא תחשבו שאיני גאה בבלוג שלי...

(אפרופו - אבן שושן מתעקש ששמח פירושו "עליז". זה בדוּק, עובדה, אובייקטיבי, משעל. לא משנה)

אבל שמח?

הרי יש עוד כמה רגשות, צדדים אפלים והיבטים

שבאו לידי ביטוי בתגובתיי ובפוסטים...

הצחקתי, הצקתי,

הכעסתי, התזתי,

הייתי שנוי בין מחלוקת ועובדות,

ולפעמים שנון וחד (חידות),

פרסמתי מתכונים, עניתי לשאלות

והשתמשתי בפרו כדי למחוק קללות,

ריגשתי את האומה בדיווחי אמת -

הרבה לפני שחדר 404 מת,

אפילו הדבקתי (סטיקרים מרגיזים),

ובעיקר חרזתי חרוזים.

מה פתאום שמח?

שמח = שעשועי משפחה חרזנית, שיהיו מלא חידות, שים מים חמים, שייאו - מריחים חומוס, שמעת? מרגול חזרה! שיהיה מחר חבל"ז...

(לתגובות אנא לצרף את פרשנותך האישית למילה שמח)

בעצם פה קבור הכלב: כי אחרי המקום המכובד והמרגש בקטגורייה (ז"ל) הבלוג המקורי 2004 , אני בהחלט שמח להיות מועמד בכלל (עד הניפוי הקרוב).

טוב, שיהיה שמח.

רק למה זה מזכיר לי את השיר של פינגפונג (ועוד הרבה אחרים)?

זוכרים ששאלו אותכם פעם "מה המצב", ועניתם "בטטה"...?

עוגי יוזם מהפכה אופטימית בסלנג הישראלי:

ויש גם כפתור...:

כל המעצבים (והמעצבות) מוזמנים/ות להצטרף למאבק ולהציע כפתורים משלהם.

כל השאר מתבקשים להתחיל למעוך, תוך כדי פיזום זמריר התנועה:   "הקולות של פיראוס מזכירים לי פירה"

(בלי כוונה לפגוע בחיפאים)

עדכון לאניני הטעם:

עדכון לחובבי הרכב:

עדכון למשוגעי הקולנוע: