ישבנו לארוחת הבוקר במלון באילת.
מיתר בדיוק סיימה קערה שלמה של קורנפלקס צבעוני ורצתה עוד.
"מיתרוש, אולי תנסי משהו אחר? את רואה שם, בסוף, את הטבח שבדלפק?... הוא מכין ביצים, מכל סוג שרוצים: עין, הפוכה, חביתה, אומלט, ואפשר גם עם גבינה, ירק ובצל או בלי כלום."
"ומקושקשת?"
"לא, מקושקשת אפשר לקחת לבד, מהכלי שבצד השני. את רוצה מקושקשת?"
"אהה... לא, בא לי משהו אחר"
"טוב, אז קחי צלחת - בזהירות, עם שתי ידיים! ...ותעמדי בתור, כשיגיע תורך תגידי לו מה שאת רוצה, ואל תשכחי להגיד בבקשה".
"בסדר אבא"
מיתר ניגשה לערימת צלחות. לקחה אחת והלכה לדלפק הטיגונית.
חיכתה בתור, חיכתה וחיכתה.
כשראיתי ששני ילדים גדולים עקפו אותה, החלטתי להתקרב ולעמוד גם בתור (בלי שהיא תרגיש). אותי לא יעיזו לעקוף!
ומי שלא ראה את העיניים הנוצצות של מיתר כשהגיע תורה, לא ראה שמחת תורה מימיו.
"כן... שלום ילדה חמודה! ואיזו ביצה את רוצה?" שאל השף.
"תעשה לי - בבקשה! ... אֶה, ביצה... אֶה... ביצת קינדר!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עוּגִּיג
