הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

01:00 בלילה.

הקטנה סהרורית. יצאה מהמיטה. נמשכת כמו יתוש לאור. מגיעה אליי. אני מרים אותה, מחבק. הנוהל הקבוע - לשירותים.

נעמדים ליד האסלה. היא כועסת: "לא רוצה פיפי!"

אז מה את רוצה? אני שואל.

- "למיטה" היא קובעת בפסקנות מהולה בקורי שינה עבים במיוחד.

אז למה יצאת משם בכלל?

לילה טוב. זהו, נגמרו האזעקות. עכשיו אפשר ללכת לישון ברצף. 4 שעות בדיוק.

לילה טוב, חרוזים בקרוב. (אני יודע שאחד זה לא מספק אתכם.... הא הא הא)

23:00. הסלולרי מזעזע את השקט בבית. אחי הקטן (24+) מתפלא שאני לא רואה דודו טופז. באמת. עכשיו מתקשרים? טוב, הוא אומר, כבר הערתי אותך. (דווקא אותי לא... שיתייסר). רק רציתי לספר לך שאני בין ה-50 הפיינליסטיים מתוך 19,000.

(שתיקה)

איזה 19,000? (כאילו שאני לא יודע...)

- נו, זה, האודישן של HOT.

בסדר, אני אומר בנחת (נמתח אותו קצת), מה שרתָ?

- זה לא כוכב נולד (יש לו המון סבלנות), זה לטלנובלה.

צילמו אותך לטלויזיֶא...?

- מה זאת אומרת (נעלב?) עקבו אחרי כל היום.

טוב, תודיע לי מתי להדליק. לילה טוב.

השקט חוזר לדגדג את האפילה. 10 שניות אחרי זה - חשיכה מוחלטת (האור בסלולרי כבה).

אני מניח חזרה את הרעשן על הרצפה ליד המיטה (השעון המעורר כבר תוכנת קודם, כשחיברתי למטען) ומנתר בחזרה בצעד וחצי לעבר המחשב.

סוף סוף יש לי מה לכתוב.

ולכם?

לאלה מכם שפיספסו את הקרב המילולי בפוסט של על הקצה
אני מקדיש לאלי קט עוד שיר פיוס:

פסעה חתולה* בסמטה

ברק זוהֵר בפרוותה

שפמה סרוק, עוטה כבוד

וכל כולה פאר והוד;

אך בבטנה ניקר רעב

כי לא הביאו לה חלב

ואין דגים בשלוליות,

אזלו גם כל העוגיות.

זכרה כי בימים שמחים

היתה קופצת על פחים

אך הם אינם שם, כבר שנה -

לקחו אותם מָיוּמָנָה.

ובלי סיבה היא לא תוכל

לתפוס קורבן למאכל

כי יש בישרא-בלוג חוקים

אשר ממנה חזקים.

פגשה החתולה שפן.

"יודע מי מולכת כאן?"

שפן הוא בעל חי מחכים,

ענה: "מולכים כאן החוקים!"

אך השפן כלל לא ציפה

לתגובתה על החוצפה...

אותו טרפה עד הזנב.

עוד בבטנה ניקר רעב

כי לא הביאו לה חלב

ואין דגים בשלוליות,

אזלו גם כל העוגיות.

פגשה החתולה בסוס

וכמובן ללא היסוס

חזרה היא על שאלתה:

"מי כאן בעל השליטה?"

הסוס שכח כי יש לדהור,

השיב לה (כי הוא קצת חמור):

"למה נהיית כה מטורללת,

כי כזאת הינך שואלת?"

החתולה לזאת ציפתה,

חוצפה כזו לא ראתה.

זנבה הניפה ו-אויה,

בלעה אותו בתוך שניה.

וכך המשיך הריטואל

טרפה את כל מי שנשאל,

את הולגרסן, על הקצה

מי שנכנס ושיוצא...

עוד היא עורפת וקוצצת

פגשה אז היא את עוגי-פלצת

ולאסונה (כי היא מורגלת)

החלה שאלות שואלת.

והעוגי - בתגובה

תפס מיד את קצה זנבה

סובב-סובב במהירות...

נחתה בסוף בדרום ביירות.

חזרה בטרמפ אחרי שבוע

ובלי לשאול "מתי?" "מדוע?"

תפסה את פלצת בפינה

שלפה מולו את ציפורנה...

חטפה את שק הרקיקים

אכלה הכל (פלוס ליקוקים)

מאז הם חברים לעט.

מי שמאיץ - בסוף מאט!

*חתולה - לטובת המשקל התקין של השיר יש לבטא במלרע (כמו "מיאו, חתולה!" של זאב רווח)

שיר מקורי לחנוכה:

לחימום האוירה
העבירו יד מעל הנרות
המנעו מסופגניה קרה
לא לשרוף את השערות

את היד שהעברתם
תחזירו תכף ומיד
כי הנרות הללו
לראותם בלבד

פזמון
סביבונים נסובבה
לא על אדן החלון
ולביבות נלבבה
ריח שמן בסלון


אלכוהול שעל פד גזה
מסיר כתמים של שעווה
ושירים נוריד בקאזאא
עוד לא אבדה התקווה

קמח, קמח מן השק
אאאאפצ'י - ואני נחנק
חג משמין ונהדר
עם המון אבקת סוכר


פזמון
סביבונים נסובבה...

שבוע החופש התחיל. בעצם - ארבעה וחצי ימים של שכרון חו(פ)שים. יצאתי הבוקר לעבודה חרגיל, קרעתי את המקלדת עד 12:40 והחלטתי שאני מתקפל. אוי איך שהתקפלתי... תכף תבינו. תחנת ביניים - בשירותים. עיכוב קל. עיכוב. קשה. קשה יותר. יציאה... (וזה מזכיר את הבדיחה על שניים שיושבים בשירותים. משני התאים - גניחות של עצירות - אוח - אוי - אוחחח... אחרי 10 דקות שומעים מצד אחד "פלוּפ". "יש לך מזל" אומר השני. "איזה מזל?" עונה הראשון, "נפל לי השעון") וכשיצאתי זיהיתי בוודאות שאפילו טרמפ מסופרמן לא יביא אותי לרכבת בזמן (13:04). ההחלטה נלקחה - אוטובוס. כן, הקופסה הזאתי עם המנוע, הנהג העצבני, הכסאות שמשייפים את הברכיים (את זה אגד לא יספרו לכם בפרסומת) והשלדות השרופות שרואים בטלויזיה בימים עצובים במיוחד. הליכה קצרה, קפיצה מעל גדר (לא הגדר הזאתי) והמתנה, תוך שאיפה מלבבת של הפרשות המכוניות לאוויר הצח והחורפי. שלושה אוטובוסים - שעה וחצי - ואני בבית. רעב. סיר. עוף. מריח טוב, אבל בכל זאת מוציא פיתה קפואה למיקרו, מוסיף כף חומוס עם כל העגבניות (זה לא לינק, עגבניות הן  ב א מ ת  אדומות!) (אבל אם יש לכם רעיון ללינק תגיבו) החתוכות והמלפפונים החמוצים נשארו במקרר. פתחתי את התיאבון. עכשיו אפשר לחסל את מה שנשאר בסיר... חוץ מהבצל. זה סותם את התיאבון לעוגיה. עוגיה! (אגב, למה אין בפונטים צבע נורמלי של עוגיה?) סלחו לי לרגע (=זמן בלתי מוגבל), הפסקת עוגיה (או יותר... לא, לא אוֹ, בטוח שיותר), המשך יבוא.

נ.ב. פעם אחרונה שאירוע אסלתי נכנס לבלוג שלי. אפילו אני נגעלתי. איך אפשר להכניס עכשיו עוגיות לפה?

"הופ הופ טרללה"
יושב ליד האורגנית. חרשתי כבר את האקורדים לכל שירי החנוכה שאני מכיר.
ונעבור לשירי יומולדת - חזרה לדבר האמיתי מחרתיים.
בעסה שאין סופגניות חמות - רק קפואות בפריזר; וכל הריבה הטובה נשארה על המדף בחנות.

למי שלא מבין - חוט השני - זהו ה-ADSL, החבל - אלו הם הכבלים, ורחב - פשוטו כמשמעו...

אגב, אם מישהו עדיין מעדיף את פירוש קאסוטו וחושב שרחב היתה מוכרת מזון - שיתחבר (למודם 56K) ושיחפש מי ינענע אותו (אה... אולי זה מה שעושה את הרעשים והניתוקים בקו...?) מה שבטוח, שאם היא היתה מוכרת עוגיות - הייתי מכיר אותה אישית!

חבר שלי סיפר לי שבטירונות הוא ניגש לקב"ן וסיפר לו על חלק קטן מאוד מהבעיות הנפשיות שלו (מה לעשות, למי אין חברים כאלה...?) וזה נתן לו פס לחודש שלם...

לאותו יום הוא קורא "הפס הרחב".

ואני אומר - מה הפלא ששינו את שם התפקיד מקב"ן לק.פס?...

נ.ב. היום סיפרו לי שבעוגיות מזל יש פתקים עם פתגמים סיניים עתיקים... לא ידעתי, תמיד אכלתי אותן ככה! אתם ידעתם את זה?

המושג "רוחב פס" (BandWidth) לקוח מעולם האלקטרוניקה, כשהכוונה לתחום התדרים הנדרש להעברת מידע מאופנן על גל נושא. בעולם התקשורת נולד הצורך להפריד את המושגים ולכן המילה Band מתורגמת לעתים כ"סרט" (למשל - רוחב סרט).

כיוון שבעולם המחשבים עסקינן, אני מציע בזאת להשתמש מעתה במשמעות השלישית של המילה שטרם נוצלה:

ואני פונה בהזדמנות זו לקהילת משתמשי התזמורת הרחבה ומבקש לדווח על מאגרי עוגיות שבסביבתם הקרובה - אשמח לטפל במטרד זה בהקדם.