הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

הבנות אוספות את גלילי הקרטון של נייר הטואלט, לעבודות יצירה או משהו בסגנון.

רק משום מה, מקום האיסוף האידיאלי מבחינתן - הוא בסלסלה המונחת על מיכל ההדחה, בדיוק מעל האסלה.

רצון הגורל - ובדיוק כשהושטתי את ידי לסלסלה כדי להניח שם בקבוק סבון, אחד הגלילים נשמט וטבל במים הכחלחלים...

מה עושים?

חיש מהר רץ עוגיג עם גליל הקרטון הרטוב אל המיקרו הקרוב.

40 שניות - והגליל כמו חדש.

40 שניות בדיוק. לא יותר.

אזהרה: אחרי 50 שניות הקרטון מתחיל להיחרך.

           אחרי 60 שניות ריח של עשן מכסה את הבית.

           אחרי שתי דקות השכנים מזעיקים את מכבי האש.

           אחרי שלושת-רבעי שעה מכבי האש מגיעים.

           אחרי יומיים מגיע השמאי מהביטוח לאמוד את הנזק.

           אחרי חודשיים הורסים את הבניין ומתחילים לבנות קניון שכונתי.

(אל תיכנסו לפאניקה, הכל בסדר... רק אל תגידו שלא הזהרתי אתכם.)

לפי וואלה (1, 2), התמונות הבאות מקורן ברשת Reuters:

אלא שבהקלקה על התמונות מתגלה האמת העירומה:

 

(המקור)

פעם כשלמדנו עברית בכיתה ב', קראו לזה פשוט מחברת עברית.

היום יש מחברת עידוד קריאה, מחברת כישורי שפה, מחברת לשון, מחברת מילון ומחברת הכתבות.

הרי לכם דוגמה די מייצגת ממחברת כישורי שפה של לַחַן:

השאלות:

והתשובות של לחן:

רוצים עוד דוגמה? בבקשה:

והתשובות לא מאחרות לבוא:

אכן, כישורי שפה מבורכים יש לילדה שלי.