הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

פרסומת בטלויזיה לכרטיס אשראי:

תמונה ראשונה: בחורה אוכלת, מסתכלת בחשבון האשראי - וראשה נוחת עם הפרצוף לתוך צלחת פסטה.

תמונה שניה: שוטר מעיין בדפי החשבון - והסוס שלו מתמוטט מאחוריו.

מיתר: "למה הסוס התעלף?"

לחן: "זה סוס מעולף!"

(סיפור אמיתי)

שמונה וחצי בערב. עוגיג לבד, מנסה לנמנם על שני כסאות מרופדים בקמצנות ולא ממש מצליח להתמקם. לא תכננו את המושבים לאנשים ארוכים.

אשה צעקנית אחת עומדת ליד הדלת, בטוחה שהרכבת לא עצרה בתחנה. אהבלה. היא לא מזהה את המושב הסמוך? את תחנת הדלק?

בינתיים הבת העוד יותר אהבלה שלה מתחילה לשיר בקול של אגזוז שנגרר על הכביש: "הייתי כעיוורת לאור היום..."

אנשים עצומים פוקחים בתימהון. מה זאת הקטסטרופה הזאת? איך היא מעזה (ועם קול כזה, לא אטעה אם אומר: "מעיזה") לחלל את קדושת שנתם בחיקוי עלוב של גיבורת התרבות שלנו?

והילדה ממשיכה לחרחר: "...והסם שבי עוד לא נגמר...", כאילו כדור אקסטזי זה עתה נחת בקיבתה.

האמא ממשיכה בתיאורי ערוות אמו של נהג הקטר. הרכבת מאיטה לאיטה, ולי כבר בא לתת לגברת בעיטה.

"...איך עוד יום עובר בלי נשימה..."

מסכנה. הלוואי שתחנקי, באמת.

"...לילה בא לאט, הזמן נעצר..."

הרכבת נעצרת, הדלתות נפתחות.

"...לילה ואתה..."

ירדו, הבהמות.

                             ורק השקט שנשאר.

בשיעורי תנ"ך בבית-הספר היסודי, הצליחה המורה (בסיועו האדיב של ר' קאסוטו) לשכנע את כל ילדי הכיתה, שרחב היתה "מוכרת מזון".

יותר מאוחר, עם גיל ההתבגרות, התחוור לכולנו שהגברת לא ממש ליקקה דבש, ושהפעילות השוקקת בערבים באזור הבורסה ברמת-גן אינה פעילות סיטונאית למטרות קולינריות.

מה הקשר?

לפניכם קטע מתוך הטור הקבוע של הדיאטנית הותיקה אילנה רז במוסף "7 ימים" (ידיעות), שהתפרסם תחת הכותרת ""תירוצים - OUT, אחריות - IN".

שימו לב, שמנים יקרים (אחרת כבר מזמן הייתם עוברים למקום אחר, נכון?) למשמעויות הכפולות:

• בסעיף 3 - האם מדובר במשקל הגוף או בפעולה גופנית אחרת?
• בסעיף 10 - אתם, בעלי האינטרנט האלחוטי, הידעתם?

את ההמשך המייגע (בעניין האחריות) אחסוך מכם...

אבל כל הכתבה כולה מתגמדת - כשמגיעים לשורה האחרונה בהחלט:

כל הכבוד לעורך, שיודע את הדרך הנכונה (!) לחתוך את המילים שלא נכנסות לטור.

(...ותודה לאיתי צור*.)

* גילוי נאות: עוגיג לא קורא בכלל את אידיוט אחרונות, אפילו לא את הספורט.

רואים אותי...  לא רואים אותי... (אמר העולה מאתיופיה שחצה במעבר החציה?)

עוד לא יבש הדיו על מאות אלפי הסטיקרים שחולקו...

גם עוגיג לקח סטיקר, חשב (קצת) ומצא מיד תשובה ראויה:

גילוי נאות: עוּגִּיג קורא קבוע "מעריב" בכל יום שישי.

 ...ממש כמו בימים הטובים.

 אבל בעצם - זה אומר שהיו גם 27,000 יציאות.

 בפעם הבאה, אולי תישארו ליום יומיים?

 מה זאת אומרת איפה החידות?

 מה אני, חמיצר?

 וגם אני אוהב אתכם.

לכבוד מארז התקליטורים המשובח שנחת על שולחני,

שמח עוּגִּיג להגיש לקוראיו את העותק האינטרנטי הראשון (כנראה), המלא והמדוייק

של מילות השיר האלמותי "תמונה" שביצעה יעל לוי:

(פזמון)

דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה דָּה בָּה,

דָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה דָּה,

דָּה דָּה בָּה דָּה דָּה -

דָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה.

(עוד פזמון)

דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה דָּה,

דָּה דָּה בָּה דָּה דָּה -

דָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה.

(בית אל"ף - או שמא אלף בי"ת?)

דָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה,

דָּה דָּה בָּה בָּה,

דָּה דָּה בָּה דָּה בָּה,

דָּה בָּה דָּה בָּה,

דָּה דָּה בָּה דָּה דָּה בָּה,

בָּה בָּה בָּה בָּה בָּה,

בָּה בָּה בָּה בָּה דָּה,

דָּה דָּה בָּה דָּה דָּה...

(ושוב פזמון)

דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה דָּה,

דָּה דָּה בָּה דָּה דָּה -

דָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה,

דָּה בָּה בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה דָּה בָּה,

בָּה דָּה בָּה דָּה.

נ.ב.

אחרי שכולנו שרנו והתרגשנו, המוכשרים שבכם מוזמנים לנסות ולכתוב בית נוסף לגרסת הקאמבק. המוצלחים ביותר יזומנו לטירונות מקוצרת בבה"ד הדה-בדה, בפיקודה של הדבּה.

נ.ב.ד.

אם בכל זאת מצאתם טעות - עדכנו אותי, ואדאג להסיר את השעווה בהקדם. בעצם, זה לא אני, זו המקלדת.

נ.ב.ב.ד.

לא מצאתי את שמו של מחבר מילות השיר, ומקווה מאוד שלא יתבעו אותי על הפרת זכויות יוצרים.

נ.ב.ד.ב.ד.ב.ד.

יש תווים?

לא נגעתי
(מה לעשות, הפרסומות מתחלפות לבד...)

(...ותודה ל-איתי- שהביאני עד הלוֹם; מהבזנ"ט כבר נאלצתי לעצור טרמפים לבד)

מי שלא ראה - הפסיד.

...ולא לשכוח שצריך גם לגהץ את החולצה: