הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

לכבוד המונדיאללה יאללה, כל מי שקונה קורנפלקס מקבל דיסק כדורגל "Kellogg's FOOTBALL TIGERS", אימון כדורגל לנוער עם טוני (הנמר).

התקנתי.

שאל אותי המחשב: איזה לאנגוו'יץ' אתה מעדיף?

ראיתי שיש עברית, אמרתי - וואו, השקיעו, למה לא?

ואז ניסיתי לשחק.

אחרי כל בעיטה לשער, מתחיל סט אינסופי של שידורים חוזרים מכל הזויות האפשריות.

וככה זה נראה, למשל:

וכעת, הגידו ילדים חביבים: מה מוזר בתמונה?

נכנסתי לתחנת דלק טֵן. היה שם ריח חריף של דלק, הרבה יותר מהמקובל.

הבטתי על הרצפה השמנונית.

חריקה מאחוריי.

עובד חרוץ עם סיגריה על האוזן (מקווה בשבילו שהוא לא התכוון להדליק אותה בזמן פִּטרול בענן הפֵּטרול) שאל אותי "סולר?"

עניתי "אשראי, מלא" בשפה המקובלת על עדת התדלקנים השתקנים, ושלפתי את הכרטיס.

הוא גירד באוזן, תיקתק משהו על המקשים ואז פלט: "מספר רכב?"

אני זוכר את המספר בעל פה, אבל משהו נראה לי מוזר.

הבחור עומד מול הפגוש, לוחית הרישוי תקועה לו בקו אוירי מהאף. אולי הוא מנסה לפתוח שיחה?

"תשע..." (כאן היו עוד כמה ספרות מהקולקצייה הידועה שבין אפס לתשע) "...חמש", השבתי.

לרגע חשבתי שהוא בא על סיפוקו. ביפ ביפ ביפ ביפ, קליק, קחחחחח.

"עיתון? מים מינרליים? תוסף לדלק?"

"צצצצ", השבתי באדיבות.

דקה ארוכה של שתיקה.

המשאבה קופצת. סוגר את הפקק והמכסה, קבלה, קישקוש, "תודה"

"נסיעה טובה"

"משמרת נעימה"

"תודה"

נסעתי.

ואין פואנטה. היו לי תחושות בטן, הרגשתי צורך לשתף.

- אבל אם תשמעו בימים הקרובים על תחנת דלק שעלתה בלהבות, תבינו.

זה מתחיל בעוד כמה שעות,

כל נבחרת נקראת אל הדגל,

ובטקס מרשים תיפתח

חגיגת אוהדי כדורגל.

אזרחים ינהרו למקלֵט,

עם כוס בירה, בוטנים והבייגל,

"שמע, אחי, מה קורה, 'תה קולט?"

מה לעשות, ככה זה כדורגל.

השופטים ישרקו כשנגמר,

מאמנים יתווכחו עם הסגל,

הימורים מי עולה אל הגמר,

העולם מדבר כדורגל.

צ'רלטון תרוויח מיליונים -

אין סיכוי שתפשוט את הרגל,

כרגיל, יעלו גם הטונים -

ראבאק, זה רק כדורגל.

"ומה איתך?", תשאלוני,

כן, רק זאת עוד נותר לציין

כי אני לא אוחנה או לוני,

ומונדיאל אותי לא מעניין.