| 5/2007
 מדריך מקס הזועם למאבק הסטודנטים.
הגיע הזמן לעשות סדר בסיפור של השביתה הזאת.
1. זה כבר מזמן לא מאבק אנוכי על שכר הלימוד. הממשלה כבר הציעה לסטודנטים שלא להעלות אותו עבור מי שלומד נכון לעכשיו ולדפוק רק את הסטודנטים לעתיד. ההנהגות, חבורה של עסקנים וואנה-בי פוליטיקאים שכמותם, נטו להסכים, וחטפו את השטוזה מלמטה. נשאר להם רק "לרכב על גב הנמר", להוביל את המחאה ולנסות (ללא הצלחה, למרבה השמחה) למתן אותה.
2. המאבק הוא בין שתי תפיסות מנוגדות של מהות האקדמיה. הראשונה, שמיוצגת ע"י הממשלה, רואה באקדמיה ספק של מוצר צריכה. פס ייצור של מקצוענים לשוק הפרטי, שעולמם צר כמו רוחב חתיכת הנייר שעליה תודפס הדיפלומה שתאפשר להם למצוא איזה ג'וב בשוק, לעשות קצת פפליניוס ולקנות ג'יפ מלוקק.
העמדה המנוגדת רואה באקדמיה פרוייקט ציבורי משותף של יצירת ידע במגוון תחומים, שימורו, והנחלתו לדורות הבאים.
ידע שלא בא לספק את דרישות המעסיק או להראות יפה בקורות החיים אלא להעשיר את החברה, לשפר אותה ולהפוך אותה לחזקה, פתוחה ודמוקרטית יותר.
המאבק, ביסודו, הוא מאבק על הנגשת הידע לכלל הציבור.
3. הפשלה הכי גדולה של הסטודנטים היא חוסר החיבור של מאבקם למאבק המורים. זה אותו המאבק. גם אם הלימודים באוניברסיטה יהיו נגישים כלכלית לכולם, הם עדיין יהיו נגישים באמת רק למיעוט שלומד בבתי ספר טובים ויכול להרשות לעצמו מורים פרטיים ואישורים שונים ומשונים על לקויות למידה שלא היו ולא נבראו (באורח פלא, מסתבר שיש הרבה יותר "לקויי למידה" בצפון ת"א וכיו"ב מאשר בכל מקום אחר) שנותנים להם הקלות במבחנים.
המאבק של הסטודנטים צריך לכלול את מערכת החינוך כולה.
4. הטענה שסיבסוד לימודים אקדמיים הוא סיבסוד לעשירים, שכן העשירים הם אלו שלומדים באוניברסיטה הוא מטומטם.
אין סטודנטים עשירים. יש רק סטודנטים שההורים שלהם עשירים ואין שום סיבה מיוחדת שההורים יממנו ילדים בני 20 פלוס שכבר לא נמצאים תחת אחריותם החוקית.
הסיבה שעניים לא לומדים, מעבר לאיכות בתי הספר שלהם, היא שאין להם כסף. הטיעון הקפיטליסטי הוא ציני ומרושע. תומכים בתכנית שלא תאפשר לרוב הציבור להרשות לעצמו לשלם על לימודים, ואז טוענים שרק עשירים לומדים.
5. אין גם בעיה בזה שהסטודנטים נלחמים רק כשזה נוגע להם. רוב אזרחי המדינה לא עושים אפילו את זה. לפני שיורדים על הסטודנטים שלא היו שם בשביל המובטלים, כדאי לשאול איפה המובטלים.
6. מנסיון העבר, גם בארץ, מאבקים סטודנטיאליים נוטים להתרחב מבחינת תכנים ומטרות אם הם נמשכים מספיק זמן, וזה קורה גם עם המאבק הזה. צריך רק לקוות שלהבדיל מהמאבק של 1997, הנוכחי לא יגמר ברגע שראשי האגודות ישיגו איזה הישג קוסמטי קטן לקשט בו את קורות החיים הפוליטיים שלהם.
כזכור, מאבק הסטודנטים של מאי 1969 התחיל בדרישה להניח לבנים להיכנס למעונות של הבנות בלילה, ולהיפך. אם המאבק יהיה עקבי מספיק, הוא יתפתח לכיוונים נוספים, יתחבר למאבקים אחרים ואולי ישמש קטליזטור להתעוררות ציבורית כללית, שהיתה צריכה להגיע כבר מזמן.
7. המרצים היו צריכים להיות שם עם הסטודנטים, אבל הם התקפלו כשקיבלו את שלהם למרות שהסטודנטים נאבקים גם עבורם. למרבה השמחה, האולטימטום המלוכלך של ועד ראשי האוניברסיטאות (מי שיחזור ללימודים, יקבל הארכת סמסטר, למי שלא, הסמסטר יבוטל) הצליח לעצבן אפילו אותם.
8. לסטודנטים שלא תומכים בשביתה אין מה להתבכיין. נכון לעכשיו, הם יכולים ללכת לשיעורים. גם אם רוב הסטודנטים היו תומכים בהפסקת השביתה (והם לא), לאף אחד אין זכות למנוע מסטודנטים אחרים להאבק על שלהם, הם לא צריכים את האישור של ה"הנהגה" הסטודנטיאלית המושחתת.
9. הנכונות של אלפי סטודנטים לעשות בלגאן במרכז ת"א ולהתעמת עם המשטרה זה החדשות הכי טובות שהיו פה בזמן האחרון. נשבר הזין מה"עצרות" עם האחדות המזוייפת והיומרה המזוייפת עוד יותר להיות "לא פוליטיים" של אנשים שלא הולכים להפגנה אלא לקונצרט בכיכר רבין.
הפגנה היא ביטוי לזעם ציבורי. זה לא אומר שצריך לשרוף מכוניות ולדפוק מכות לשוטרים, אבל זה בהחלט לא אומר שצריך לקיים אותה באיזורים המוגדרים ולפי כללי המשחק שמציב השלטון. הציבור הוא הבוס במדינה דמוקרטית, והגיע הזמן שיתנהג בחירות ובאחריות הראויות למעמדו.
הסטודנטים, להבדיל מהמשטרה, התנהגו למופת. הם לא גלשו לאלימות כלפי המשטרה, אבל גם לא היו מוכנים שהמשטרה תמשטר אותם. הם ירדו לרחוב, חסמו כבישים, פרצו את קווי היס"מניקים תוך שירת "חינוך חינם-גם ליס"מ" או פשוט עקפו אותם וחטפו לא מעט מכות תוך כדי.
10. כל הסיכויים הם שהמחאה תדעך ותיגמר בכלום, הודות לראשי האגודה. אבל מי שמשתתף בהפגנה כמו ההפגנות האחרונות בת"א, לומד משהו. מעבר לתכנים המבולבלים, הנכונים והלא נכונים, של המחאה, יש ערך לקיום המחאה עצמה. המחאה היא בית ספר לאזרחות, הכי טוב שיש בשוק כרגע. ומקס הזועם יכול להעיד מנסיונו האישי שעבור אזרח קטן, מושתן ומיואש, לעבור כמה קוים של יס"מ ומג"ב, לעלות על הכביש המהיר ולשמוע את קצין המשטרה (שאח"כ דחף אותו מגדר בגובה שני מטר) צועק בקשר "איילון חסום. אני חוזר, איילון חסום, תביאו תגבורת" שזאת חתיכת חוויה מעצימה, ואם יש משהו שהציבור בארץ צריך עכשיו, זה העצמה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
