| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 10/2007
 האדומים מרפאים את טראומת הילדות של מקס הזועם.
היה זה יום רגיל באמצע שנות השמונים. קיילי מינו פצחה זה עתה בקריירה מוזיקלית, מדונה איבדה את הבתולין. ה"חתיכות" הלכו עם שיער מנופח, עגילי חישוק, ג'ינסים צמודים בגזרה גבוהה וחותלות ורודות. ה"מקובלים" לבשו ליווייס 501 כחולות עם קיפול, ז'קט ג'ינס תואם ואול-סטאר אדומות (שזה הסוג היחיד שהיה). להשיג המבורגר בירושלים היה אפשר רק ב"מק-דיוויד", ובשביל גלידה אמריקאית מפלסטיק עם סוכריות וקשקושים היו הולכים ל"קרוול".
בטלביזיה היה רק ערוץ אחד, שמיר ופרס היו ראשי ממשלה ברוטציה, השקל החדש היה עדיין חדש, בשביל לבלות היו עדיין "יורדים לעיר" לראות שני סרטי פעולה מדממים בכרטיס אחד ב"עדן", הפלסטינים בשטחים צברו את לחצי הכיבוש שהתפוצצו מאוחר יותר בפרצופם של הישראלים המופתעים שלא הבינו מי זה ה"פלסטינים" האלה ומה הם רוצים, ובשכונה ירושלמית אחת, ולא מן הזוהרות ביותר, חבורת הילדים הרוסים התייצבה למשחק כדורגל מכריע מול חבורת הילדים הרומנים.
היות שמקס הזועם היה הילד הקטן והאטי ביותר בחבורת הרוסים, חבריו באותו זמן (אך לא לאורך זמן, כפי שיתברר בהמשך) הציבו אותו בשער. הם הורו לו לא לזוז לשום מקום ולעצור כל כדור שמגיע. מקס הזועם עשה את פרצוף ה"תחסוך ת'הסברים, אני יודע הכל יותר טוב מכולם" הרגיל שלו ונעמד באמצע השער בתנוחת ברוסלי (אתם מכירים אותו בתור ברוס לי), מוכן לאקשן.
המשחק הלך והתחמם. מהלכים מבריקים תוכננו והוצאו אל הפועל, התקפות נחושות התנפצו מול הגנות נואשות, עבירות בוצעו על ימין ועל שמאל וכולם עשו הרבה כיף, חוץ ממקס הזועם הקטן שניסה ללא הצלחה לראות משהו מהאקשן שהשתולל בקרבת השער של הרומנים. מקס הזועם התחיל להשתעמם היות שאף כדור לא התקרב לחצי שלו של המגרש. פעמים רבות חשב לנטוש את משמרתו אך באותו זמן מוסר העבודה שלו היה גבוה בהרבה ממה שהוא היום, ולכן הוא רק התיישב לו באמצע השער והסתדר בנוחות בהמתנה להתקפה מוצלחת של הרומנים.
מעשה זה של השוער כנראה דחף את הרומנים להתקפה נואשת אחרונה, ובצרחות "וויוה צ'אושסקו" הם הסתערו כאיש אחד לכיוון השער הרוסי. עד שמקס הזועם הספיק לקום, התוצאה היתה שבע-אפס לטובת רומניה, מקס הזועם חטף באבי-אביו ממי שעד לפני דקות אחדות היו הטובים שבחבריו, מעמדו בשכונה ירד מהשני מלמטה לעשירי מתחת לאפס ולעגם של כל מכריו רדף אותו לשנים רבות. זו היתה הפעם האחרונה שמקס הזועם שיחק כדורגל.
למעשה, מקס הזועם פיתח שינאה יוקדת לכל מה שקשור לכדורגל, והתגאה בכך שזהו התחום היחיד חוץ ממתמטיקה שבו הוא לא מבין שום דבר בכלל. אפילו איזה צורה יש לכדור הוא לא ממש ידע.
יחסו הקריר של מקס הזועם נמשך עד לפני מספר ימים, והתהפך כשהוא שמע על "הפועל קטמון".
שנים רבות "הפועל ירושלים" היתה כתובה במילון תחת הערך "אנדרדוג", עד שלאוהדים נשבר הזין מהמיליונרים הכושלים שהקבוצה היתה בבעולתם והחליטו להקים "הפועל ירושלים" אלטרנטיבית שלא תהיה בבעלות של שום אוליגארך, תאגיד או זרוע של הממסד. הקבוצה הזאת תהיה של האוהדים, וכך הם מכרו מניה אחת לכל אוהד ובכסף הקימו את הקבוצה שנקראת "הפועל קטמון" לזכר מגרש הכדורגל הישן והנשכח בשכונה, שעליו השתלטו כרישי הנדל"ן. הם הוסיפו שחקנים משכונת מבשרת ומהכפר הערבי אבו-גוש ויצאו לדרך אל הניצחון הראשון שלהם, שתיים-אחת מול נחלת יהודה (לא, למקס הזועם אין מושג מי אלה לעזאזל).
מהלך זה של אוהדי "הפועל" ריגש את מקס הזועם עד דמעות, ולא רק בגלל שעלילות כגון זו שלטו במשבצת סרטי הזבל האמריקאים של ימי שלישי בשתיים בצהריים בערוץ הראשון והיחיד של אמצע שנות השמונים. זה גם בגלל שזה העתיד. זה העתיד לא רק של הספורט, שתגובת השרשרת שהוצתה בו מגיעה עכשיו גם למכבי ת"א, ולא רק בעיירות הפיתוח בנגב שבהן אנשים שהתייאשו מהמדינה ומהקפיטליזם לקחו את העניינים לידיים והתחילו להקים קואופרטיבים של ייצור וצריכה, שבהם הרווחים הולכים לעובדים ולצרכנים ולא לכיסם המנופח של האולגרכים. זה העתיד כי זוהי הדרך הנכונה לעשות דברים בכל תחום. נגמרו הימים בהם ניתן את כוחינו למדינה כדי שיצטבר בעורקי השלטון ויעטוף פוליטיקאים וקומבינטורים, ולא נשים את מבטחינו בפלאי "היד הנעלמה" של השוק ה"חפשי". הגיע הזמן להיפטר מכל המתווכים ולעשות בעצמינו את מה שטוב לנו.
אז לאות הזדהות, אמונה בצדקת הדרך וביטחון בצור ישראל, מקס הזועם מכריז בזה על קאמבק לעולם הכדורגל בתור אוהד שרוף של "הפועל קטמון". אמנם אין לו מושג ירוק מה זה אומר להיות אוהד של קבוצת כדורגל, כך שמישהו יצטרך להגיד לו היכן מתקיימים המשחקים, להלוות לו כסף לכרטיסים ולעזור לו לשרוף ת'מועדון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
