| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 12/2007
 ברוך שפטרנו.
למרות שנעמה כרמי ויוסי גורביץ' כבר כתבו בערך כל מה שיש לכתוב על הפגע הרע שנקרא יוסי ביילין ופרישתו המשמחת מהמירוץ לראשות מרצ, לא איש כמו מקס הזועם יעמוד בפיתוי להתעלל עוד קצת בגוויתו הפוליטית של האיש השנוא הזה. שנוא, ובצדק.
יוסי ביילין לא מעניין, אבל מה שהוא מייצג כן מעניין. האיש הזה הוא סטריאוטיפ שקם לתחיה והתחיל ללכת, והפרצוף שלו זה הפרצוף המכוער של השמאל הישן והרע. אשכנזי שבע מתחכם, מנותק מהמציאות ומהציבור שבו הוא חי, מתנשא, חושב שהוא יודע יותר טוב מכולם, תמיד צודק, אבל לא מצליח לעשות שום דבר כמו שצריך. כמובן שזאת לא אשמתו, זאת המציאות הדפוקה שלא מצליחה ליישר קו עם ההזיות שלו.
יוסי ביילין הוא ילד הכאפות הנצחי שפוחד להתייצב מול בני עמו ומעדיף לבחוש בכוסות שמפניה עם אנשים נחמדים ותרבותיים בבירות אירופה. הרבה יותר נוח לפתור את הסכסוך המזרח תיכוני באירופה איפה שיש אירופאים מנומסים ולא מזרח-תיכונים מטורללים כמו ישראלים ופלסטינים.
כמובן שהתקפלותו עם הזנב בין הרגליים של ביילין לא תעזור למפלגה הטפשית הזאת. מרצ מתה, וברוך שפטרנו. בובת הלובי הקיבוצי חיים אורון ונציגת יפי הנפש האליטיסטים גלאון יכולים להמשיך להתקוטט על שרידי הפגר, אבל דינה של המפלגה הזאת להעלם מהמפה הפוליטית שכן היא מפלגה עדתית-סקטוריאלית שדחקה החוצה בעקביות כל אדם שהיה יכול להפוך אותה לרלוונטית מחוץ לחונטה. אילן גילאון, רומן ברונפמן ורן כהן בתור התחלה. בת'כלס, היה צריך לוותר על הפריימריז במפלגה הזאת. היה צריך פשוט לשלוח את המועמדים לסיבוב בשכונות ובעיירות הפיתוח, מי מהם שהיה חוזר בחתיכה אחת היה ראוי לשבת על כיסא היו"ר, וזה נכון לכל מה שמכונה ה"שמאל" בישראל.
אז ביילין לא מעניין. טוב שהוא הלך, אבל זה לא משנה הרבה כי מרצ היא אותה מרצ, וגם כל השאר לא יותר טובים. מקס הזועם מקווה שמרצ תיגאל מייסוריה במהרה ובימינו, ושמפלגות ה"שמאל" האחרות ילכו בעקבותיה. גם לחד"ש, שהופכת ממפלגה קומוניסטית למפלגה לאומנית פלסטינית בנסיון לגנוב כמה קולות מבל"ד, ושהצד היהודי הסמלי שלה, שעסוק בעיקר בחפירות תיאורטיות בנבכי המרקסיזם-לניניזם איבד את מעט הרלוונטיות שלו עם הדרתה של תמר גוז'נסקי, פוליטיקאית ואישה דגולה, למרות שהיא קומוניסטית. מן הסתם, הקטע הירוק של דב החנון לא יכול לפצות על זה. ומפלגת העבודה, ובכן, מקס הזועם כבר כתב מספיק משאלות מוות לאמא של הזונות הפוליטיות הזאת וזה עדיין לא עובד. אולי בובת וודו תעזור.
אז השורה התחתונה היא זאת: שום דבר טוב לא יכול לצמוח מהכוחות הפוליטיים שיש היום בשמאל. הם לא יכולים להשתנות לטובה מספיק מהר ומספיק לעומק כדי שייצא מהם משהו. התקווה האחרונה של המחנה הפוליטי הזה הוא שהמפלגות האלה פשוט ייעלמו ושרידי תומכיהן יפוצו בין קדימה ובל"ד. אולי אז יהיה אפשר להתחיל מחדש כי המדינה הזאת מלאה בשמאלנים. הם לא נראים כמו שמאלנים, לא מתנהגים כמו שמאלנים ולא מדברים כמו שמאלנים, אבל הם הדבר האמיתי, והם רק מחכים להזדמנות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
