פרשת רפונזל, שעוד אשוב אליה ככל הנראה, העלתה בין השאר את עניין הצנזורה של בלוגים, פומביים ופרטיים. ואני מתכוונת לעניין העקרוני, בלי שום קשר למקרה המורכב שלה.
מדיניותו של יריב חבוט היא להסיר מה שעשוי להתפרש כדיבה אם קיבל התראה על כך. הוא חוסך לעצמו את הטירחה המשפטית וסכנת התביעה גם אם ייתכן שלעתים תעמוד לבלוגרים הגנת "אמת דיברתי".
הילדים של היום גדלים בתוך המדיה. כשמראיינים אותם בטלוויזיה אחרי פיגוע הם אומרים "נשמע פיצוץ עז", כי זו השפה של המדיום. עכשיו הם מפנימים גם את הלכות איומי התביעה כצעד מניעה אינטרנטי.
בפורום ישראבלוג מצאתי פנייה של ילדה המאיימת בתביעה כיוון שנפגעה מקללות בבלוג, ביניהן "מכוערת", "דבות פרות", ו"נראת כמו קוף", כולל הפניה לבלוג הפוגע וצילום מסך.
וכך כתבה התלמידה מאי: "נפגעתי מאוד מאתר ישרא בלוג שמאפשר לילדים חסרי שכל להמשיך לקלל ילדים ולאפשר להם להשארק עם אותו אתר המעליב מאות ילדים..האתר הזה http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=241890
אם לא ימחקו אותו אני תובעת את ישרא בלוג על סכויות ילד
וזה לא איום..זה פשוט ממש פוגע..תעשו עם זה משהו בבבקשה".
זו השפה של המדיום והם לומדים לשלוט בה מגיל צעיר. מה גם שמבחינתם באמת פגעו בהם ובשמם הטוב. הבלוג, אגב, נמחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
