את האמת, איני יודעת אפילו מאיפה להתחיל.
איבדתי אדם יקר מאוד ללבי. סבא שלי.
אובדן זה ייכאב לי לעד. הוא יישאיר אחריו המון כאב וזעקות.
מלבד זה, במשפחתי הכל טוב. היו רגעים משמחים. וכמו כן פחות.
עברתי קטעים לא נעימים. שאותם אזכור לעד. אך בזכותם התבגרתי. ומאוד.
ניתקתי קשר עם אנשים. לעומת זאת הידקתי קשר מאוד חזק עם אנשים אחרים.
הכרתי אנשים חדשים.
הוכחתי לעצמי מי אני ומי הם האנשים סביבי.
הבנתי מי החברים האמיתיים שלי.
עברתי מלחמה.
חגגתי יומולדת 15.
קנו לי מצלמה דיגיטאלית.
הסתפרתי.
בכיתי, נידלקתי, הכאבתי, פישלתי, צחקתי, נהנתי, השתנתי, התקררתי,
הערכתי, שתיתי השתכרתי, התביישתי, פגעתי, נפגעתי, רבתי וכמובן השלמתי.
ואיך אפשר, בלי מילות תודה לשנה החדשה.
סאנה ונרקיס, תודה. תודה שאתן קיימות. תודה שהוצאתן אותי
ממשברים הכי קשים. נטע מקסימה שלי. יאנה ואולה, אוהבת אותכן.
פרח, מדהימה שלי. חדווה ויולה, יפות שלי. ליזה, על המילים הנוגעות.
ואיך אפשר בלי האנשים שהכרתי כאן, בישראבלוג.
אינרה, וי, 'גשם',
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
