Fulka

חחח מה?

לא, אני לא מרגיש ככה או משהו, זה סתם משפט דבילי שעבר לי בראש בזמן שנברתי

ברחמים עצמיים מודחקים והיה בא לי לכתוב אותו פה.

אני בכל מקרה שונא את אלוהים, או לפחות את המהות של המושג שלדעתי ולהרגשתי

מחזיקה לעצמה בחלק נרחב מדי ממידת השיפוט האנושית המודרנית.

זו הצביעות הכי מבחילה - כולנו יהודים ובלה בלה בלה, אבל מצד שני כל אחד מנסה

לאכול את השני פה. אז אני לא רוצה להיות "יהודי" אם בכך זה מסתכם. פויה עליכם.

תמיד רציתי לנגן צ'לו... אבל יש גם אנשים שרצו להיות בחלל. לא נורא. החיים חרא. לילה טוב ילדים.

הווו, מישהו פה במצברוח אופטימי היום...

אני תמיד במצברוח אופטימי! במיוחד כשעה וחצי אחרי הטיפול שורש, ואפילו קרמבו לא הצלחתי לאכול

בלי שהקרם שבו ימרח לי על הזקנקן בציבור.

אבל בכל זאת, מה אם הבנאדם שאין לא שקל בשביל קרמבו??

אין לו צרות מאין אלו..

אמר פעם איש חכם - ככל שאנחנו לומדים יותר אנחנו מבינים כמה שאין לנו.

אז בגלל זה ילדים תמיד מבסוטים כל כך? בגלל שאין להם מושג כמה שיכול היה להיות יותר טוב?

בגלל זה הדתיים ושאר האנשים שמסיבות אלו או אחרות מגבילים את עצמם מחלקים נרחבים של

העולם הזה. באטימות הזו יש הגיון בריא - לא רוצה לדעת מה עוד יש, אני מעדיף לדעת שלי יש מה שאני

יודע, בכדי להישאר שלם עם עצמי.

בעצם אם כך, מי שלומד יותר על יותר דברים, מגלה בעצם עד כמה שהוא אפס?

אלא אם כן יש לו הרבה כסף ואופציות.

מה שלנו אין. הפתוחים לעולם... ועם הפתיחות המחסור גובר.

כי החיים חרא ילדים, אבל במוות, הריקני, שבו הכל הוא כלום והכלום הוא הכל- רק שם השלמות היא

עילאית ונצחית. אז רוצו להתאבד! והיו שלמים עם עצמכם.