הייתי אתמול במדיה.

לא היה משו,

זה כבר לא אותו הדבר.

הייתי עם קרין רוב הזמן.

סיפרתי לה מה באמת עובר עליי,

מה קורה איתי.

סיפרתי לה עליו,

את כל האמת.

ניסיתי להסביר לה מה אני באמת מרגישה כלפיו.

וכמה הרגשתי אליו תמיד.

היא לא ממש הבינה,

אז נתתי לה דוגמא,

כדי שתבין בכללי.

אמרתי לה:

שאם יהיה סוף העולם,

ויהיו לי כמה דקות,

אחדות,

אני אהיה איתו.

וניסיתי להסביר לה גם,

איך זה היה,

כשלא רציתי להפרד,

כשלא רציתי לעזוב,

שאם רק יכולתי,

הייתי נשארת איתו עד הבוקר.

הלכתי אתמול למדיה,

ונזכרתי בכל הרגעים שהיו לנו,

ועכשיו אני תוהה,

לאן הכל נעלם,

איך בשניה הכל נגמר.

הלוואי שתהיה מה שאתה לא

אותו הבן אדם,

שהייתי חולמת עליו,

ונזכרת ברגעים המאושרים,

בקטעים הכי קשים.

הוא היחיד,

שגרם לי להיות בעננים.

אם יהיה סוף העולם,

הייתי רוצה להיות איתו,

לצידו.

אך הכל חייב להיפסק.

זהו סתם חלום של ילדה,

שחיה באשליה.

ואני צריכה להתמודד עם המציאות,

שאני והוא,

לא ניהיה שם שוב.