סימני חיים

כפי שקורה לי לעיתים קרובות, חשתי לאחר הפוסט האחרון שגם לאחר ערימת גללי המילים ששפכתי בו, עדיין לא הצלחתי להביע את עצמי באמת. חלק מכם טען שהשקעתי בניתוח התגובה מעבר לפרופורציות, חלק טען שאני רציני מידי, ואתם כנראה צודקים. אבל היום בעודי שם את סט האוזניות על ראשי ומפעיל את המיני בדרכי אל ערמת בולי העץ ואל הגרזן הסורר, שמעתי לפתע בפשטות בהירה כל כך את מה שחשתי כשכתבתי את הפוסט ולא הצלחתי לומר. אז הנה הוא כאן, בשביל שארגיש שהייתי מובן בפוסט הקודם ואוכל להמשיך לפוסט הבא שיהיה חסר רצינות וחסר משמעות בעליל(מבטיח. טוב, מבטיח להשתדל): הבית האחרון בשיר Living for the city של סטיבי וונדר:

I hope you hear inside my voice of sorrow

 
And that it motivates you to make a better tomorrow

 
This place is cruel no where could be much colder

 
If we don't change the world will soon be over

 
Living just enough, just enough for the city!!!!