סימני חיים

לכאורה, הידיעה על הסבסוד של המסעות למחנות המוות לפולין לתלמידים מעוטי יכולת היא ידיעה משמחת- הנה, משרד החינוך מבין שלא לכולם יש, ותורם מכספו כדי לאפשר גם לילדים העניים את המסע הכל כך חינוכי.

אבל במה באמת שר החינוך משקיע? האם ברווחת אותם תלמידים? האם במתן הזדמנות שווה להשכלה ואפשרות להתמודד בתנאים שווים בקבלה להשכלה גבוהה מול התלמידים העשירים (שיכולים 'לקנות ציון' ע''י תשלום לצבא של מורים פרטיים)? האם מדובר במלגות קיום כדי שסטודנטים ממגזרים חלשים יוכלו להתמקד בלימודיהם ולא בצורך להתפרנס ולעזור לפרנסת הוריהם ואחיהם? האם זה ע''י סבסוד ציוד ושיעורי העשרה לבתי ספר באיזורים חלשים?

לא לא לא. הדבר שילדים עניים צריכים יותר מכל הוא לנסוע לפולין.

למעשה, המשפט הזה כמעט נכון. המשפט הנכון הוא: "הממשלה צריכה שילדים עניים יסעו לפולין".

כלומר- הנסיעה הזו משרתת את הממשלה ולא את הילדים. איך? למה? פשוט מאוד:

מחקרים הראו שההשפעה העיקרית של הנסיעה לפולין על נערים ונערות היא הגברה והעצמה של התחושה הלאומנית. במילים אחרות מי שנוסע לפולין לא חוזר כשהוא ממלמל: "כל בני האדם נוצרו שווים וחייבים להגן על כל אדם מכל גזע דת ומין מפני תוקפנות", אלא הוא ממלמל:

"כל העולם נגדנו, כולם אנטישמים, עם ישראל חי, ואין לנו ארץ אחרת, וצה"ל יכסח את הצורה אם מישהו ינסה להתעסק איתנו, ואם לא נזהר ולא נתגונן תהיה שואה שניה!".

תחושה של איום קיומי היא אחד הכלים הבסיסיים לגרום לאזרחי מדינה לא להתמרמר על מצבם ולא לנסות לשנות את הממשל. זו הסיבה שבישראל אוהבים כל כך את הגרעין האיראני. הוא מאפשר לנו לא להסתכל על הבעיות בתוך המדינה. ילד עני עשוי להתמרמר כשהוא רואה ילדים אחרים זוכים במה שהוא לא יכול לחלום עליו. הוא עשוי לחוש שיש חוסר צדק בסיסי באופן שבו המדינה מתנהלת. הוא עלול אפילו להצטרף למחאה. אולי אפילו להקים אוהל בשדרות רוטשילד.

אבל כמובן שהוא לא יתמרמר נגד המדינה אם הוא ירגיש שאין ברירה- שהמצב הקיים הוא בגלל הערבים מסביבנו. אם הוא יחוש מאויים, הוא יבקש מהממשלה שתמשיך במה שהיא עושה, כדי שהוא יוכל להמשיך לחיות. והיא- היא תוכל להמשיך לעשוק אותו.

יש סיפור על זה שבשלהי המלחמה הקרה בין ארה"ב ורוסיה, ילד בן 10 נבהל כשהוא הבין מה משמעותה של מלחמה גרעינית, והחל לשבות רעב עד שלא יפסיקו עם הנשק הגרעיני. הדבר הגיע לתקשורת וגם לבית הלבן, והנשיא כינס את יועציו. היועצים הפליאו בשלל ספינים ודרכים לגרום לתקשורת לשכוח מהילד, או לגרום לילד להפסיק לשבות בכל מיני טריקים ושקרים, בזמן שארצות הברית תמשיך במירוץ החימוש הגרעיני. הנשיא הקשיב לכל העצות, ולבסוף אמר להם: "נתתם לי את כל התשובות, רק לא את התשובה שרציתי לשמוע".לאחר שפיזר את יועציו הוא הרים את הטלפון והתקשר אל נשיא רוסיה, האויב הגדול של ארצות הברית במלחמה הקרה ובמירוץ החימוש. לאחר מספר חודשים נחתם ההסכם הראשון בין ארצות הברית ורוסיה לצמצום ארסנל הנשק הגרעיני של שתי המדינות.

שר החינוך, גדעון סער, מתנהג בדיוק כאחד מאותם יועצים, שחושבים שהם עושים את הדבר הנכון עבור הממשל. הוא מראה כיצד הממשלה בעצם נותנת כסף לעניים. אבל למעשה, המהלך שלא לא יוביל להטבה עם העניים, אלא רק להסחת דעתם. כלומר, הוא בוגד בעם, בוגד במטרה האמיתית שלשמה נבחר.