לוגם מעט ולאט מהקפה החם, מחכה שהוא יתקרר קצת כדי שאוכל לקחת איתו כדור. בין הדברים שהוצאתי מהארון כשחזרתי היתה חפיסה מלאה של סרוקסט, ושאריות חפיסה של כדורי הרגעה. כשאתה לחוץ מידי מכדי להינות בשקט אפילו מחביתת הירק שהכנת, זה סימן לקחת אחד. את החפיסה של כדורי ההרגעה קיבלתי מהפסיכיאטר הראשון שלי כהרגעת חירום עד שהכדורים האחרים יתחילו לעבוד. אני מביט במדבקה שעל החפיסה שעליה רשום שם הרופא, וכמעט מחייך. הפסיכיאטר הזה היה אחד האנשים הכי מצחיקים שהכרתי. אני זוכר פגישה אחת במהלך הטיפול שהוא שאל אותי איך אני מרגיש.
"מצויין", עניתי, מתפלא על עצמי שאני מרגיש כל כך טוב כשכשהגעתי אליו הייתי שבר כלי.
"אל תדאג," הוא חייך אלי ומיד הבטיח, " זה יעבור".
על החפיסה רשום שפג תוקפם של הכדורים באוגוסט. נראה לי שכל עוד אין עליהם עובש זה בסדר.
מכרים שאלו אותי במה אני רוצה לעבוד. שועשעתי מכך שהם חושבים שבאמת יש לי פריווילגיה להכניס את הרצונות שלי אל המשוואה. הסתובבתי היום בעיר ועברתי בין מסעדות שונות לברר אם הם זקוקים לשליחים. כרגע רשיון הטוסטוס שלי הוא היכולת בעלת הערך הכי גדולה שלי. בין אגאדיר שמסרו שהם מלאים לבין פיצה מטר, הדהד בראשי משפטו של ביף לאביו מתוך "מותו של סוכן" : "אתה יכול לקנות עשרה אנשים כמוני בדולר".
ובינתיים, מודעת הדרושים שהכי שיעשעה אותי עד עכשיו:
"אחראי/ת הפקות דפוס ופרסום שאוהב/ת את החיים והעבודה".
ולאחר חיפושי מודעות דרושים באינטרנט, הגעתי לאתר הזה, שגרם לי לחייך המון וחידד אצלי כמה עובדות חיים. כמו זה למשל:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
