אני יודע שמשהו עקרוני בהגיון שמאחורי המחשבה הבאה עקום, או הזוי, או סתם מטופש סטייל מחשבה של ילד קטן ונאיבי. אלא שאני לא מצליח למצוא מה לא בסדר מאחוריה, ואני צריך את עזרתכם.
ישראל החליטה לצאת מעזה. וישראל גם מספקת בתים חדשים ופיצוי לכל אזרחי המדינה שגרו בשטחים שממנה היא מתפנה. אלא שישנם אזרחים שמתעקשים להישאר בבתים שלהם, למרות שהמדינה שלהם עוזבת. אז מה המדינה עושה מצידה? משנסת מותניים, ומתכוננת לכפות את רצונה על אותם אזרחים, ולהוציא אותם מביתם בין אם ירצו בכך ובין אם לא.
עד כאן הנרטיב שכולנו מכירים. אלא שיש כאן משהו שלא מובן לי. כלומר, על פניו, נדמה לי שהאינטרס של אזרחי המדינה, הוא להישאר בתחומי המדינה, ואם המדינה עוזבת שטחים, האינטרס שלהם הוא לעבור אל תוך שטח אחר בתחומי המדינה. ומהצד השני, אולי באמת ישנם אנשים שחשוב להם יותר לגור ליד החוף של עזה מאשר באיזו מדינה הם גרים? האם למדינה יש זכות בכלל להכריח אותם לעזוב? זה בעצם כמו למנוע מאדם להגר למדינה אחרת.
אפשר להתווכח על מידת ההיגיון שיש ברצון שהמדינה תמשיך לאחוז בעזה, אך נדמה לי כי אין יסוד להאמין שכל תושבי השטחים שעומדים לפני פינוי חולים בשיגיון, טירוף דעת קליני, ואינם מסוגלים להבחין בין טוב ורע. (או לפחות טוב ורע לעצמם). על כן, האין זה סביר להניח שאותם אזרחים ירצו בעצמם לעזוב את בתיהם ולעבור ליישובים אחרים בתחומי המדינה? (אחרת היה מדובר במצב שמקביל להצלת מתאבד מעצמו)
כלומר, כל העניין הזה של המאבק של תושבי השטחים בצבא שבא לפנות אותם, כל העניין הזה מתקיים רק כי בא צבא לפנות אותם. השאלה שלי היא אם זה לא דומה לאותו ערס שצועק לחבריו "תחזיקו אותי לפני שאני מפוצץ אותו מכות". הרי אם לא יחזיקו אותו, הוא לא יכנס לקטטה, אלא ילך הביתה עם הזנב בין הרגליים. השאלה היא מה יקרה אם המדינה תודיע לאזרחיה תושבי עזה, כי הצבא יוצא, וכי הבתים שלהם הולכים להיות שייכים לפלשתינים. מהרגע שזה יקרה, ישראל כמדינה לא תיקח שום אחריות למה שיקרה להם אם הם ימשיכו לשהות שם.
כמו טטלה כל המתנחלים יקחו את הפיצויים. כמו טטלה כולם יעזבו את השטחים. כי בלי הצבא הגדול, הם כולם יעדיפו את קידוש החיים על פני קידוש עזה.
מלחמת אחים? קרע בעם? שום דבר! במצב כזה שבו האפשרות ניתנת לאזרחים, לא יהיה להם במי להילחם.
עכשיו, לא יכול להיות שאני הראשון שחושב על זה. אבל לא שמעתי אף אחד מעלה את זה קודם לכן, מה שאומר שיש איזו בעיה מאחורי המחשבה הזו. בעיה מספיק גדולה כדי להתעקש וכן לפנות בכוח הצבא ולהסתכן בכך שיאבדו חיים על ידי אצבעות קלות על ההדק משני הצדדים. אבל אני לא מצליח למצוא את הבעיה, אתם מצאתם?
תוספת מאוחרת: בעיה אפשרית אחת היא, שהמדינה תרגיש שהיא חייבת לקחת אחריות על החיים של אזרחיה גם אם הם לא לוקחים את אותה אחריות. או לחילופין, שאותם אזרחים לא יתפנו כי הם יסמכו על המדינה שלא תיתן להם להישחט בלינץ'. כיצד אפשר לפתור מצב כזה שבו המדינה רוצה להבהיר שהיא לא מבלפת, אלא באמת לא מתכוונת לשלוח חיילים? אולי כדאי לממשלה לאמץ את העתירה לבג"ץ הזו, ולהפוך אותה לחוק. כשם ששגרירות ישראל לא תעזור לאזרח ישראלי שעבר על החוקים של מדינה אחרת בה שהה, כך על ישראל להימנע מלקחת אחריות על חייהם של אנשים שפועלים בניגוד לחוקיה ומעבר לגבולותיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
