סופי לא מתרגשת יותר מידי מהאוכל שלה לאחרונה. מצד שני, מי היה רוצה לאכול אותו הדבר כל יום?
כיוון ששקית האוכל שלה עמדה להיגמר, צילצלתי לחנות, והזמנתי שקית חדשה ויקרה של אוכל משובח בטעם חדש. (נסו, רק נסו לקנות בונזו פשוט בחנות חיות, או לספר לוטרינרית שהכלבה שלכם אוכלת דוגלי. אנסי ילדים לא זוכים למבטי נאצה כאלה!)
האוכל החדש הגיע, ועירבבתי מעט ממנו עם האוכל הישן, כי חס וחלילה אסור לעבור ישר לאוכל חדש שמא מערכת העיכול של סופי תחטוף טראומה פתאומית. סופי קפצה ושמחה עד שהנחתי את הצלחת לידה. אלא שברגע שהיא ריחרחה את האוכל, הוא כבר שיעמם אותה. (שמהבחינה הזו היא די דומה לי).
כל זה התרחש לפני מספר ימים ולא הייתי רואה בכך סיבה לדאגה לולא מה שקרה היום:
בערך בשעה ארבע החלטתי שמספיק להתעצל והגיע הזמן לאכול משהו מעבר לקפה. הכנתי לי סלט, (שכרגע סיימתי, והוא היה מוצלח וטעים מאוד, תודה) וסופי התרוצצה מסביבי במטבח.
מה עושים כדי שהכלבה תבין שאלו הן ירקות ולא משהו שהיא היתה רוצה לאכול? נותנים לה לטעום כמובן. אז פה ושם זרקתי אליה חתיכות קטנות של ירקות שנפלו לי מהקערה, והיא דווקא אכלה אותם. ואז נתתי לה את חתיכות החסה שלא השתמשתי בהם בסוף. היא לעסה ובלעה את החתיכה שנתתי לה כל כך מהר, שלא היה לי נעים לזרוק את השאר ומילאתי לה את הקערה בחסה.
והיא? תחבה את ראשה עמוק אל תוך הקערה והחלה לבלוס כאילו בסטייק אנטריקוט היה מדובר.
בעודי מביט בה ומנסה להבין אם מחלת "הכלבה המשוגעת" פרצה לה בתל אביב, קלטתי שיכול להיות שהיא פשוט רעבה והאוכל של הבוקר לא הספיק לה, והיא נאלצת לאכול את החסה פשוט מחמת הרעב.
מיד לקחתי ממנה את הצלחת ושמתי את החסה בפח ומילאתי לה קערה באוכל כלבים יקר ומשובח בטעם כבש. מקפצת ומקשקשת בזנב במרץ היא קיבלה את האוכל, רק כדי לרחרח אותו ולוותר עליו.
לא יכול להיות, חשבתי. אבל לשם הניסוי האמפירי הוצאתי את חתיכות החסה משקית האשפה והשבתי אותם אל קערת המזון שלה. היא חיסלה אותן ברגע.
יכול להיות שיש לי כלבה צמחונית? כלבות אחרות בשכונה מנסות לזיין אותה, והיא נעתרת להן מהר יותר מאשר לכלבים הזכרים, כך שכבר הפנמתי שהיא לסבית. אבל צמחונית?!
זה לא שאני לא מקבל אותה כמו שהיא, אבל...מישהו מכיר פסיכולוג כלבים טוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
