"
אחרי שהתחנן רבות להיפגש איתי, בסוף נעתרתי לו. קבענו להיפגש בבית קפה תל אביבי קטן, משהו שכונתי. ציפיתי לואן גוך על הסוס הלבן. אמן מיוסר וקשה יום שכלבתו הקטנה וההרסנית היא חברתו היחידה מלבד כמה חברים עוד יותר הרסניים מהשכונה.
דימיינתי אותו כמו בדיוקן עצמי של ואן גוך שהוא לובש אוורול ג'ינס. רק קצת יותר חנוני ופחות ג'ינג'י.
הגעתי למקום המפגש באיחור קל אך מתבקש. הבית קפה היה שומם. מלבד אחד שישב על הכסא, לבוש אוורול ג'ינס שהיה קצת קצר עליו, מסגיר גרביים לא תואמות ורגליים שעירות למדי. (אל תכחיש, כולנו ראינו!) על ראשו התנוסס דבר לא מזוהה יתר על המידה. עד היום אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה שיער, אבל ניחא. היה לו קול מאוד נמוך אבל הוא דיבר בשקט.
אני הזמנתי מילקשייק והוא סלט עלי בייבי (חנון כבר אמרתי?) למרות ההלם הראשוני שלי מהרגליים שלו, תיפקדתי ואפילו הצלחתי להגיב על כמה מההערות שלו על גבי כמה אני יפה וכל זה. הוא היה כל כך משעמם עד שהתחלתי להתפלל לכל אל שלמדתי את שמו בשיעורי מיתולוגיה עם יורם, שיציל אותי אותי מהאימה הזאת. הבנתי שהוא באמת התכוון לזה שאין שום קשר בין היופי שלו בכתיבה לבין המראה החיצוני. לפחות הערכתי אותו על הכנות. אבל לדעתי הוא היה צריך לתת אזהרה יותר ברורה. "
הערת מערכת: כדי למלא את הזמן עד יום חמישי, עד שיגיעו קטעים נוספים של בלוגרים שנפגשו איתי, המערכת מפרסמת גם קטעים של בלוגרים ובלוגריות שלא נפגשו איתי, אבל כתבו בכל זאת. כך לפחות אני מגלה מה בדיוק מצפים ממני.
(חברים, זו הפקה דלת תקציב, אנחנו עובדים פה עם מה שיש. :-) )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
