שקופית אור ביקשה ממני רשות לצטט תגובה שכתבתי לטול כמקור השראה לשיר שכתבה. מסבסטיאן קיבלתי רשות להשתמש במשפט מסויים שהוא כתב לי, ובהמשך, פוסט אחר שכתבתי התאים לו לבעיותיו של פיטר.
פוסטים שנכתבים בהשראת בלוגרים אחרים הם דבר שבשגרה כמעט לכל בלוגר. ההשפעה ההדדית היא כמעט עדות לקיומה של 'קהילה' (וכל הסוציולוגים שכאן מוזמנים להוסיף כאן את שאר התנאים המגדירים קהילה).
אנחנו אף פעם לא מבקשים את רשות הבלוגר שקיבלנו השראה מכתיבתו לכתוב את דעתנו בעניין מסויים. ואין סיבה שנעשה דבר שכזה.
אז למה בעצם ביקשנו במקרים הללו? מדוע העניין של 'זכויות היוצרים' עלה בכלל? מכיוון שהיה ברור שמדובר ביצירות, ולא ב'פוסטים של דיבור'. וכאן יש איזו עליית מדרגה, לדעתי.
חלק ניכר מהבלוגרים תופסים את עצמם כיוצרים. בין אם בבלוג ובין אם מחוצה לו. וכבר, שלושה מקרים, שבהם האינטראקציה בישראבלוג מעשירה יצירות אישיות.
כמעט לכל אורך ההיסטוריה של האמנות היו קבוצות של אמנים. לרוב הקבוצות הללו נוצרו סביב אג'נדה מסויימת, סביב קו רעיוני. הדבר מורגש במיוחד בקבוצות השירה בארץ, אבל התקבצות אמנים לקבוצה קטנה שבה יוצר ניזון מהרעיונות שמועלים על ידי רעיו, היא בליבה של האמנות.
מוקדם מידי להכריז על כך, ורק המשך של המגמה עשוי לתת לה איזשהו אישור כמגמה של ממש, אך האם יתכן שאנחנו עדים להיווצרותה של קבוצה ספרותית חדשה? רחבה הן ברעיונות ובתפיסות האמנותיות של החברים בה והן במיקום הגיאוגרפי שלהם?
האם בעוד שנים רבות ידובר על חבורה ספרותית בשם 'ישראבלוג'?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
