סימני חיים

פוסט תגובה לgranger.

את השכן שלי בבקתה בקנדה (שכן, זה אומר האיש שגר הכי קרוב, לאו דווקא בבית שאפשר לראות מהבית שלך) אני זוכר בעיקר בזכות שיחה אחת, על עניין הנחמדות.

"אני שונא כשאומרים על מישהו שהוא נחמד", הוא אמר,"מה זה אומר שהוא נחמד? זה לא אומר כלום! תגיד כל דבר על בנאדם, אבל אל תגיד רק שהוא 'נחמד'".

"אני לא 'נחמד'. ואני יודע את זה. ולמה? כי מנסה להתייחס אל כל אדם באהבה. נחמדות היא ההיפך מאהבה. זה להגיד לאנשים מה שהם רוצים לשמוע ולא מה שאתה חושב באמת, כי אתה לא רוצה לפגוע בהם. להיות נחמד זה לשקר לאנשים. אם אתה אוהב מישהו, אז אתה רוצה בטובתו, אתה לא רוצה רק למנוע ביניכם חיכוחים, אלא אם יש משהו שהוא לא בסדר בו, או איזה משהו מטופש שהוא עושה, אתה תגיד לו את זה כדי שלא יעשה מעצמו אידיוט. אם אני אומר למישהו שהוא אידיוט, שהוא טועה, זה מתוך אהבה. כי כשאני אומר לו את זה, אני אומר לו את מה שאני באמת חושב. אני נותן לו את הקרדיט שהוא אדם בוגר ומסוגל להבין את מה שאני אומר. אם אני לא אומר לו את מה שאני חושב באמת ורק מתנהג אליו בנחמדות, זה אומר שאני רואה אותו כילד, ושהוא לא ראוי שאני אומר לו את דעתי האמיתית."

זה אולי נשמע אבסורדי, בנוסח ההיפוכים האורליינים של "מלחמה היא שלום" ו"שנאה היא אהבה", אבל כשחושבים על זה, נחמדות היא הרבה פעמים שם יפה להתנשאות.

כשחשבתי על מה שהוא אמר, לא יכולתי שלא להיזכר בכך שהאנשים שתמיד הערכתי בחיי, הם אלו שביקרו אותי ולא אלו שליטפו לי את האגו. עניין של אמינות. הרבה יותר קל לי להאמין למי שלא חוסך ממני את הדעות הרעות שלו עלי. לאנשים האלו, כשיש להם ביקורת טובה עלי, אני מעריך את דעתם יותר מאשר אלו שתמיד היתה להם ביקורת טובה. האחרונים, לטעמי, הם חסרי חוש טעם. [זו גם הסיבה מדוע היה לי תמיד קשה להתאהב במישהי שהתאהבה בי קודם. איך אני יכול להתאהב במישהי חסרת טעם? אבל זה כבר סיפור אחר ולא קשור לפוסט הזה]

וטוב ממני אמר את זה סטפן צוויג (אחד הסופרים הנערצים עלי)בספרו "קוצר רוחו של הלב". בספר הוא מדבר על רחמים ולא על נחמדות, אבל נדמה לי שאפשר להסיק מהאחד אל השני

"קיימים, בעצם, שני סוגי רחמים. האחד, פחדן ורגשני, אינו למעשה אלא קוצר-רוחו של הלב, שאחד רצונו- להשתחרר מהר ככל האפשר מן ההשפעה הבלתי נעימה של מצוקת הזולת, רחמים שאין בהם שמץ השתתפות-בצער ואינם אלא הגנה אינסטינקטיבית על נפשך מפני סבל הזולת. ואילו הסוג השני, שרק הוא נחשב באמת, הוא סוג של רחמים לא רגשני, כי-אם יוצר, שרצונו נהיר לו והחלטתו נחושה לעמוד בכל, בסבלנות ובסובלנות, עד כלות כוחותיו ואף למעלה מזה."

תוספת מאוחרת: תגובה של FREYJA

המילה נחמד כובסה עד זרא והיום היא רק סאונד-בייט ולא אומרת כלום.
השכן ההוא דרש התייחסות, כמו כולנו.
אני לא יכולה שלא לחשוב שכפועל נחמד הוא סביל. כדי להיות נחמד מישהו אחר צריך לחמוד אותך. במשמעות מקורית זו האמירה "אני לא נחמד" היא קשה ומדפרסת.

תוך כדי כתיבה תהיתי מה מקורה של המילה בה כנראה השתמש השכן, nice. לפי ה- American Heritage Dictionery המילה nice התגלגלה מהלטינית שם nescitus פרושו נבער, ignorant, ובימי הביניים היא שמשה במובן של טפשי, foolish. מאלף, הלא כן? דרישתו של השכן הולכת ונהית לגיטימית יותר ויותר..