שלוש בלילה. מדברים מבעד לשורות המסנג'ר. שנינו מאזינים ל88, והיא מנסה לנחש מה יהיה האלבום הבא שהם ישמיעו.
ואז DUSK של THE THE מתחיל להשמיע את צליליו הראשונים. אחד האלבומים האהובים עלי. אלבום נועץ חרבות.
בנו:
את יודעת מה, אני חושב שזה גם האלבום הכי רומנטי שאני מכיר
הופר אומר/ת:
רומנטי? זו הגדרה משונה.
בנו
אומר/ת:
האלבום שהכי מתחבר לי ללשבת עם מישהי ולהקשיב לו.
הופר אומר/ת:
בעייני הוא מאד, איך לומר את זה, אינדיבידואלי
הופר אומר/ת:
כולו חוסר יכולת להתחבר באמת
הופר אומר/ת:
חוסר יכולת להיות מסופק
הופר אומר/ת:
מנוכר
בנו
אומר/ת:
אולי בדיוק בגלל זה אני מרגיש שהוא חוייה שאני יכול לחלוק עם מישהי אחרת. בגלל שיש בו את הבסיס האינדווידואלי החזק