אני ניגש אל אלכס להגיד לו שאני הולך לרגע לשירותים, ולבקש ממנו שיפקח עין במקומי. הוא מסתובב אלי, אחרי שהעביר עוד ערוץ בטלוויזיה, וכמו ממשיך שיחה, שואל אותי "תגיד, אם היית יכול לבקש קסם, כמו באגדות, רק אחד,"
"משאלה, אתה מתכוון?"
"כן, משאלה. מה היית רוצה?"
אני חושב על זה לרגע, ומוריד מהרשימה את היגואר לאבא שלי, כי לא מדובר בפנטזיית הלוטו, אלא במשאלה כללית.
"קח את הזמן, תחשוב על זה" אלכס אומר לי ומשחרר אותי לשחרר דברים אחרים.
מעל האסלה אני חושב על הדבר הגדול האחד שאני רוצה שאיזו יישות קוסמית תעניק לי.
איזון כימי במוח. זה הדבר הראשון שעולה בדעתי. אנחנו תמיד מתאווים למה שחסר לנו. אבל אז אני חושב על כך שבשביל זה יש לי את הכדורים, ובשביל מה לבזבז משאלה, ועוד כשניתנת רק אחת, על משהו שאפשר לסדר גם בלעדיה?
"לכתוב", אני עונה לאלכס כשאני חוזר, "כלומר, להצליח בתור כותב".
אלכס מחייך. "מינימום להיות שייקספיר, הא?"
אני צוחק.
אלכס מסתובב לתקן תקלה בטלוויזיה שהוא צפה בה, ואני חושב על כמה חסר טעם היה אילו הייתי זוכה להגשים את משאלתי בזכות איזה כוח עליון, ולא בזכות עצמי. יש דברים שכמה שלא תרצה אותם, הם פשוט לא יכולים להיות מוענקים לך.
אני פותח את הבלוג לכתוב את זה, ואלכס מתקרב אלי, ומסמן לי בתנועה המוסכמת שנוצרה מעצמה, שאפקח עין בזמן שהוא הולך לשירותים. אולי זה בעצם כל מה שיש, לנסות לעשות את הדברים שאתה רוצה בזמן שנותר מהדברים שאתה צריך לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
