סימני חיים

היא מתקשרת ומבקשת שאעיר אותה בעוד שעה.

ואני מתעצב

כי הטלפון כל כך רחוק ואני רוצה להעיר אותה בליטוף,

להביט בעיניה כשהן נפקחות

בשפתיה נמתחות לחיוך מנומנם.

ואני פה. תקוע בעבודה. והמרחק הגיאוגרפי נדמה פתאום כלא מוסרי.

אלכס מביט בי מקליד, וכמו ממשיך שיחה קודמת שהופסקה, אומר "תהיה חזק, תהיה סטואי". אלו כנראה הגבות שמתכווצות והגוף השפוף.

כל שאני רוצה הוא להירדם לצידה.

או כמו שיורם אמר לי לפני כמה ימים : "בנו, כשאתה מאוהב אתה בלתי נסבל".

או שמא זה היה "כשאתה מאושר".

 same same only...